בביקור האחרון שלנו בפאפוס (בדצמבר של העשור הקודם – טוב נו, לפני פחות מחודשיים), קבענו לארוחת ערב במקום ששמו Salmon's Taste – השמועות אמרו שכל התפריט מבוסס על סלמון, אפילו הפיצה.
לא ידענו בדיוק לקראת מה אנחנו הולכים, והאמת שגם אם היו אומרים לנו, לא בטוח שהיינו מאמינים.
בפתח קיבל אותנו בלבביות בעל המקום Andreas, שהכין לנו מבעוד מועד שולחן לעשרה. המקום לא גדול ואחרי שזוג אחד סיים ויצא, נותרנו רק אנחנו להמשך הערב.
קיבלנו קצת הסבר על מבנה הארוחה: נתחיל בקצת מזה (Meze), כלומר מזטים, אחרי זה… ואחרי זה… "ויהיה טוב תסמכו עלי". זרמנו איתו, ולשולחן התחילו להגיע צלחות.
קיבלנו גם סלסלת לחמניות בשלושה צבעים והתבקשנו לנחש ממה מגיע הצבע. אם לא היו אומרים לנו שהלחמניות נטולות גלוטן, לא היינו מאמינים. עד סוף הארוחה לא נגמר הדיון על האם אפשר להבחין בין הלחמניות בעיניים עצומות או לא. הגבינה שליוותה אותם הייתה לא פחות ממדהימה.
מסתבר שהוא פריק של בריאות, מקפיד על משלוחי סלמון איכותי מארצות סקנינביה והוא שוקד ללא הרף על הכנת מזון בריא ומזין (וטעים) עבור בנו הספורטאי.
כשסיפרתי לו שאני גם כובש ומעשן סלמון נרשמה התלהבות רבה והפכנו לחברים באופן רשמי. הוא סיפר לנו שלאחרונה הוא גילה שהוא יהודי בכמה עשרות אחוזים. הוא כמובן חסיד נלהב של ישראל ואף ביקר בה, טוב זה לא כל כך רחוק 🙂
קצת סיפורים על שאר המשפחה שלו והגיעה הפתעה
קצת סיפורים על ההיסטוריה שלו…
קצת סיפורים על המקומות שבהם הוא ביקר…
ולמנה העיקרית…
יצאנו מלאים (בסלמון) ועם קופסאות עם מה שלא אכלנו – "שיהיה לכם למחר" 🙂
ללא ספק מקום מיוחד ותצוגה מרשימה ביותר של מנות סלמון.
חזרנו לוילה והדלקנו נר שישי של חנוכה
This post is also available in: אנגלית