הספקות שקיננו בנו אתמול בערב לגבי נסיעה ארוכה (יותר מחמש שעות נהיגה) והקפה של חצי האי Snæfellsnes הבשילו לכדי החלטה שיש לבחור באלטרנטיבה פחות מעייפת וגם ליהנות קצת מהווילה שבה אנו נמצאים. חצי האי הזה נחשב ל"איסלנד הקטנה" שיש בו כל מה שיש לאיסלנד הגדולה להציע – הר געש, קרחון, שדות לבה, חופים… אבל כיוון שהיינו בכל אלה בסיבוב הגדול שעשינו, דווקא יום רגוע נראה כמו אטרקציה תיירותית מעניינת 🙂 התעוררנו בבוקר בנחת בלי למהר, התענגנו על שפע המקום והאבזור של הווילה ושיחקנו קלפים.
הווילהדבורה איסלנדית
לקראת הצהריים נסענו אל Borgarnes, הנמצאת רק כעשרים דקות מהווילה. עיירה נחמדה שלרוב מהווה בסיס לסיורים באזור, אנחנו התמקדנו בפן הקולינרי – פיצרייה ובית קפה-מאפיה על רקע הנוף הימי.
חזרנו לווילה שלנו לשנ"צ הכרחי, ואחריו התארגנו בעצלתיים לארוחת הערב ולתוכניות ליומיים שנותרו לנו באזור ריקיאוויק.
נקניקיותכבש עם פטריות בתנורArctic char במחבתסלמון בתנורחוץ מזה היו גם פסטה ברוטב שמנת ובייקון וסלט עם קממבר, מלווים ביין לבן
הבוקר הזה נפתח בצפייה ב… ניחשתם נכון, מפל כמובן, כי איך אפשר בלי foss נחמד על הבוקר – מפל Kolugljúfur.
לאחר מכן יצאנו במסע לחיפוש כלבי הים מסביב לחצי האי Vatnsnes. התחלנו ב-Osar וגם העפנו מבט, טוב נו, צילמנו כמה עשרות תמונות של הסלע Hvítserkur. שחפים צעקניים היו, אבל כלבי ים לא.
המשכנו אל Illugastadir, שם מצאנו שלטים של כלבי ים, ואחרי צעידה לא ארוכה מדי מצאנו את הדבר האמיתי שאותם הצעיר החליט לכנות בשם Sea dogs.
סיימנו בעיירת המחוז Hvammstangi שם נמצא המרכז למידע אודות כלבי הים – Selasetur Íslands, נכנסנו למוזיאון ולמדנו קצת על כלבי הים. בנוסף מצאנו (כלומר תכננו מראש) סופר כדי להצטייד במזון לימים הבאים ונסענו כשעה וחצי לכיוון אזור הלינה שלנו.
ראשית הליכה קלה לזוג מפלים השונים בתכלית זה מזה: Barnafossar ו-Hraunfossar, כי אם בבוקר היה foss, אז צריך כזה גם בערב 🙂
לאחר מכן נסענו לאזור המעיינות החמים עם הזרימה הגדולה ביותר באירופה – Deildartunguhver, האתר עצמו סגור לרגל שיפוצים, אבל המרחצאות שצמודים אליו, Krauma פתוחים, אז נכנסנו להתרעננות והרגעות.
משם נסיעה קצרה ל-Varmaland Villa שם נשהה שני לילות. ללא כל ספק זה המקום היפה, המעוצב והמאובזר ביותר שישנו בו עד כה (וכנראה גם בהמשך). המטבח מצויד בכל טוב, מספיק חדרי שינה כדי לאפשר מרווח ופרטיות, והכי חשוב – מיטות מעולות ולא רכות מידי כמו שחווינו עד כה באיסלנד. למרות השעה המאוחרת ארגנו ארוחת דגים ופסטה, והתחלנו לחשוב מחשבות כפירה על התכנון העמוס של מחר…
ראשית עצירה ב-Godafoss, המפל שלתוכו מישהו השליך מתישהו את האלים הישנים כדי להפגין את אימוץ הנצרות. כבר חלפנו על-פני המפל שלוש פעמים בדרכנו אל ומהחווה, אבל הפעם עצרנו כדי להתרשם מקרוב. עטפנו את עצמנו ואת תיקי הגב במעילי גשם ויצאנו מהרכב. למרות שכבר ראינו אי-אילו מפלים, עדיין כמויות המים והזרימה מרשימים כל פעם מחדש.
משם נסענו לכיוון Akureyri ועצרנו בדרך בעיירה קטנטונת בעלת שם ארוך Svalbarðsstrandarhreppur בה התרשמנו מהמגדלור הכתום והבנים הקפיצו אבנים על המים.
לאחר מכן אמא והגדולים נכנסו למוזיאון אמנות מעניין שהעיירה התברכה בו באופן מפתיע.
מכיוון שהגשם התחדש עם הגעתנו ל- Akureyri, התחלנו את הביקור בסניף של Hamborgarafabrikkan ודגמנו את ההמבורגרים האיסלנדיים, לא היה רע, אבל הם חזקים בעיקר בתוספות וקצת פחות בבשר עצמו.
מכיוון שעדיין טפטף ויתרנו על הגנים הבוטניים והתנחמנו בגלידה Brynja שיש לה קהל מעריצים באיסלנד – בניגוד להמבורגרים, לגמרי בצדק.
כשעצרנו ברמזור גילינו שאוהבים אותנו.
עוד שעתיים נסיעה די משעממות הביאו אותנו לעיירה Blönduós שם קיבצו לנו ביחד מגרש משחקים גדול עם טרמפולינה, אומגה ועוד, בריכת שחייה עם מגלשות מים וסופרמרקט – מה עוד צריך? (למרות שעל הבריכה ויתרנו), בעצם יש גם כנסייה.
עוד חצי שעה נסיעה והגענו להוסטל שלנו, בעלת בית "קצת" קשה, חרדתית וחופרת אבל המקום נחמד 🙂
קמנו לבוקר של התארגנויות וסידורים, כך שרק לקראת 12 יצאנו מחדרנו לא לפני שהלכנו לבקר את הסוסים שרעו מאחורי החדר, ואמרנו שלום גם לכלב של החווה שבא לרחרח מה קורה. היום צפויות לנו כמה נקודות עצירה סביב אגם Myvaten וגם נסיעה צפונה ל-Husavik. התחלנו ב-Skútustaðagígar, מסלול קצר שמוביל לנקודת תצפית יפה הן על האגם והן על כמה לועות מדומים שנוצרו באזור. שמחנו לראות שלא היינו היחידים עם רשת מגוחכת על הראש. בדרכנו חזרה עברנו דרך חנות גלידה מייצור עצמי של אחת החוות באזור, שהייתה מצוינת, לטעם המעולה של מנטה ופצפוצי שוקולד נוספה עכשיו גם גלידת ליקריץ. לדעת המכורה לקפאין, גלידת קפה ושוקולד הייתה אחת הטובות שיש. כאן התעוררה קושיה מעניינת – איך אוכלים גלידה מבעד לרשת המכסה את ראשך. אם תרים את הרשת – הברחשים יעוטו על הגלידה יחד איתך, אם תכניס את הגלידה מתחת לרשת, אפשר להבין לבד שטוב לא יצא מזה. חידה למיטיבי לכת.
משם נסענו לחצי האי Höfði, אשר ניתן לבקר בו רגלית ולטפס בשבילים צרים וצמחיה עבותה לנקודות תצפית מרהיבות.
ב – Dimmuborgir ניתן לראות עמודי לבה שנוצרו בעקבות עליה של מגמה משכבה חמה שפרצה דרך פתח בקליפת כדור הארץ ויצרה עמודים משונים ומפוסלים. בנוסף יש שם בית קפה וחנות מזכרות – אירוע לא כל כך שכיח כאן באיסלנד. בניגוד לארץ או למדינות רבות באירופה בהן סביב כל אטרקציה יש שורה ארוכה של דוכני מזכרות וגזלנים שמוכרים ארטיקים במחיר מופקע, כאן פשוט אין. מגיעים למקום, הולכים קצת (או הרבה) ומגיעים לתופעת טבע משונה, וסביבך מעט תיירים ומטיילים, וזהו. אפשר להתרגל לזה.
נסענו הלאה ל-Krafla שם יש מספר דברים לראות, למשל Viti שהוא לוע של הר געש (נשמע מוכר?) שבתחתיתו הבלתי פעילה יש אגם בצבע טורקיז מהמם. יש גם מרכז מבקרים בתחנת כוח ירוקה שמייצרת חשמל מאדי הקיטור הבוקעים מהאדמה, אבל בשלב זה העייפות נותנת את אותותיה, והחלטנו לוותר על תחנת הכוח (לא היה לנו כוח).
כשהגענו ל-Leirhnjukur הוחלט להתפצל – אמא והקטנצ'יק נשארו באוטו ואבא יצא עם הגדולים…
הגענו ל-Husavik רק לקראת שש, וכיוון שפספסנו את מוזיאון הלווייתנים, וממילא לא תכננו לצאת לשייט לצפות בהם, החלטנו לנסוע הישר למרחצאות החמים היפהפיים GeoSea. היופי של המקום מתגלה רק כשנכנסים פנימה. הכל מעוצב להפליא, והבריכות החמות צופות אל הים (בריכות אינפיניטי), וברגע שחשים צמא קל ניגשים דרך המים אל החלון והברמן מצייד אותך בשתייה אלכוהולית או לא, רק שלא תתאמץ.
מרוב שנהנינו בספא הגענו אל ה-Fish & Chips שבנמל ממש לפני הסגירה והספקנו להזמין
העצירה הבאה היא ב-Hljodaklettar, מסלול בקניון שיש בו תצורות נוף משונות שנוצרו על ידי הלבה. מערות וקירות עם משושים ששמות את נחל המשושים בכיס הקטן.
משם נסענו עוד כחצי שעה והתקרבנו מאד לאגם Myvatn. יציאה אקראית מהאוטו על מנת להחליף נהגים הובילה לכך שהותקפנו על ידי ענני ברחשים בלתי נסבלים. מי שצחקה בארץ על קניית רשתות לראש נאלצה לאכול את הכובע. וגם כמה ברחשים כי לצערנו הרשתות ארוזות בבטחה במעמקי המזוודה הכי לא נגישה. אבל מחר בטוח נשמח על קיומן. הגענו לאתר Hverir שנראה כאילו אלוהים החליט לא לסיים פה את העבודה, השאיר לאחר כך ושכח לחזור. בכל מקום האדמה מבעבעת ורותחת, בוץ אפור ואדמה בכל צבעי המינרליים. וריח הגופרית המסריח מוסיף לאווירה שנראית כאילו סוף העולם הגיע, או שעדיין לא התחיל.
נסענו ל-Grjótagjá שעל פי התמונות היה נראה מקום יפהפה אבל בפועל נגמרו המים במערה ואין באמת מה לראות. לכן חזרנו במהירות לאוטו (בניסיון לברוח מהברחשים) ונסענו למסעדה Vogafjos farm שמרוחקת רק חמש דקות משם. מדובר בחווה חקלאית שיש בה רפת ודיר כבשים, ופתחו בה מסעדה על טהרת ה-farm to table. צריך לומר שהקיר השקוף לרפת העגלים לא מוסיף חן לארוחה כמו שניתן היה לחשוב. אבל האוכל מעולה בכל קנה מידה. התפריט מצומצם אז הזמנו אחד (כמעט) מכל דבר, והכל מיוחד וטעים מאד.
אחרי הארוחה נסענו עוד כחמישים דקות למקום הלינה הבא, חווה שממוקמת מעט רחוק יותר מהאגם, אבל אפילו בשעת ערב מאוחרת זו ניתן לראות שהנוף מסביב ירוק, למרגלות הר וסוסים רועים ממש בקרבת הבית שלנו. ככה זה נראה למחרת בבוקר.
היום תוכננה נסיעה ארוכה עד ארוכה מאוד – אין מה לעשות, צריך להתקדם 🙂
נסענו מספר דקות מהצימר בו ישנו אל הוסטל קרוב שאחראי על שני המקומות, שם אכלנו ארוחת בוקר סבירה ומשם נסענו כשעה לעיירה Höfn:
ומשם שעה וחצי לכיוון Djúpivogur, כשבדרך עצרנו להתבונן בברבורים ושלל עופות מים אחרים.
ב-Djúpivogur מצאנו 5 אטרקציות (דירוג החשיבות לא זהה בעיני בני המשפחה) 1. סופרמרקט 2. תחנת דלק 3. מוזיאון האבנים – Audunn's mineral collection אוסף די מדהים של אבנים שנאספו באיסלנד על-ידי משוגע לדבר שמספק בכיף הסברים ועונה על שאלות. קנינו לתומר גוש אובסידיאן געשי (סוג של זכוכית שנוצרת באופן טבעי במעמקי אדמה כתוצאה מפעילות געשית) – המיינקראפט מתחבר לחיים האמיתיים.
4. טרמפולינת ענק (בהמשך יתברר שיש כאלו בעוד עיירות)
אחרי נסיעה של עוד שעה וחצי הגענו לעיר הגדולה של מזרח איסלנד Egilsstaðir ממנה יוצאים כבישים כבישים כמו קורי עכביש לעיירות קטנות שבינות לפיורדים. עד עכשיו רוב הנהיגה הייתה במישור אבל עכשיו יש עליות וירידות כך שלפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו מעל לעננים במקום מתחת להם.
קפיצה "קצרה" לביקור בעיירה עם גאווה מקומית בשם Seydisfjordur
עוד שעה וחצי נסיעה עד למקום הלינה המהמם שלנו (כבר אמרנו שנוסעים הרבה היום?)
10 בקתות אירוח ועוד בקתה של בעלי המקום שנמצאות על לשון אדמה המוקפת במים משלושה צדדים על שפת הפיורד. מבשלים ארוחת ערב, מקפיצים אבנים על המים ומאמצים בחום את המנהג המקומי לשכשך בג'קוזי אל מול הנוף.
נפרדנו מההוסטל החביב, לא לפני שהעפנו מבט סביבנו ובפעם הראשונה הבנו עד כמה הוא ממוקם באזור משגע, אבל אולי ככה זה בכל המקומות בסביבה הכפרית של איסלנד.
Vatnajökull (קרחון האגמים) הוא הקרחון הגדול ביותר באיסלנד (jökull – קרחון), הוא נחלק לכל מיני קרחוני משנה באופן לא לגמרי ברור. אתמול התחלנו עם ה-hardcore, הליכה על הקרחון עצמו, והיום תכננו משהו קצת פחות מאומץ. נסענו למרכז המבקרים בפארק הלאומי Skaftafell ובחרנו במסלול הליכה אל המפל השחור Svartifoss, אבל בשלב זה הברך הכואבת של יונתן החלה לאותת שאחרי ההליכה המאומצת של הימים הקודמים היא לא מוכנה לעוד מאמץ מרוכז. גם הקטנצ'יק אותת שהוא לא בעניין ולכן שניהם נשארו לחכות מול הנוף של ההרים המושלגים, ואמא ושני הגדולים יצאו למסע. הדרך די מפרכת, וגם ההסבר של הבחורה ממרכז המבקרים שיש רק בהתחלה עליה תלולה, נשמע יותר ויותר מופרך. אבל מזג האוויר יפה ושמשי, וככל שעולים הנוף מסביב נפרש במלוא הדרו. בשלב מסוים ראינו את המפל ואפילו צילמנו, אבל לאחר כמה מטרים הבנו שזה לא המפל השחור האמיתי שאליו כיוונו, ולכן המשכנו הלאה, ואז ראינו אותו
עכשיו כבר נמלאנו מוטיבציה וירדנו אל המפל שם נחנו, צילמנו, ומילאנו מים בבקבוק שהיו נהדרים ממש. הדרך חזרה ברובה בירידה – סוף סוף קיבלנו החזר על המאמץ בהלוך.
עוד נסיעה קצרה לכנסיה מכוסה בדשא (אוקי)
משם לחוף "היהלומים" שבו חתיכות הקרחונים נשפכות לים, צפות בו וגם נסחפות אל החוף, מראות בלתי נתפסים.
מעבר לכביש – לגונת הקרחונים Jökulsárlón שם שטנו ברכב אמפיבי (הוזמן מהארץ) בינות לחתיכות קרחון.
אפילו הצלחנו לתפוס בעדשה כלב ים מציץ מהמים. טמפרטורת המים 2 מעלות, והנוף משתנה מיום ליום כי הקרחונים צפים ומשייטים, נמסים, ואחרים מתנתקים מהקרחון ומתווספים ללגונה.
משם נסיעה קצרה להוסטל שלנו ללילה זה, גם היא נטועה למרגלות הר ירוק ומרחבים. בישלנו ארוחת ערב, ושיחקנו כמה משחקי קלפים, לצד משפחה נוספת שחולקת איתנו את ההוסטל.
התארגנות ונסיעה של כשעה לנקודת המפגש – היום יוצאים להליכה על קרחון Skaftafell שהוזמנה עוד מהארץ. יכולנו לבחור בין סיור של 3 שעות (נטו על הקרח) בקבוצה של 10 אנשים, לבין סיור של 5 שעות (נטו על הקרח) בקבוצה של 8 אנשים. מכיוון שאנחנו 5, הציעו לשריין את הסיור הארוך יותר כסיור פרטי רק עבורנו כך שיוכלו להתאים אותו בדיוק לצרכים וליכולות שלנו – כמובן שהסכמנו : -) לא היה לנו שום ניסיון מקדים עם קרמפונים (קוצים ששמים על הנעליים כדי לא להחליק) והליכה על הקרח, אבל גם בבולגריה לא היה לנו ניסיון עם נעלי שלג ומוטות הליכה – בשביל זה לוקחים מדריך טוב, או במקרה שלנו מדריכה מקומית טובה בשם Guðný שגדלה בחווה במרחק קצר מהקרחון – אין יותר מקומי מזה :-). כיוון שלא יכולנו ממש לבטא את שמה, נקרא לה מכאן ואילך היידי, בשל הצמה הזהובה ויכולתה לדלג על הקרח וההרים. הצטיידנו ברתמה, קסדה, קרמפונים ומקלות הליכה (למי שרצה) ויצאנו בגשם ובקור לכיוון הקרחון. התחזית טענה שאין גשם, אבל כשהתחלנו ללכת היה מעונן ורטוב והיה חשש יותר מסביר שהמזל שהאיר לנו פנים עד כה באיסלנד עלול לנטוש אותנו. אבל די מהר העננים התפזרו והשמש חזרה להאיר וכל השעות הבאות היו שילוב מושלם של קרח לבן אפור ושחור ושמיים כחולים מלמעלה. ההגעה לקרחון עוברת לצידו של האגם שהוא תוצאה של הפשרת הקרחון. תחילה מגיעים לאזור של קרח הספוג כולו באפר געשי ועל כן הוא שחור לגמרי ונראה כמו הרים כהים וקודרים. בשלב הזה שמנו את הקרמפונים על הנעליים וההליכה הקשה עד כה הפכה לקלה באופן מפתיע, כיוון שהקרמפונים נאחזים בקרקע ומונעים כמעט לחלוטין את הסיכוי להחליק. בהדרגה הגענו לאזור הלבן של הקרחון – תחושה של ארץ אגדות בלתי מציאותית.
היידי מלאה בהתרגשות על פלאי הטבע הסובבים אותנו, על ההתחממות הגלובאלית המסכנת אותם, ובאופן כללי שופעת הסברים על התהליכים הגיאולוגיים והאקלימיים של האזור. הקרחון נע ומשתנה כל הזמן, וכשם שחצב בקרקע את העמקים שבתוכם הוא נמצא, כעת הוא נסוג ומשאיר מאחוריו אגמים. עשינו פיקניק על הקרח בתוך שקע שם הרוח פחות מפריעה.
בשלב הזה גילינו שאחד הטלפונים שהיה בכוננות צילום כל הזמן, נעלם. היידי מלאה התושייה השאירה אותנו שם, השביעה אותנו שלא נזוז ממקומנו, ויצאה למסע חיפושים בדילוגים קלילים, ובניגוד לכל הסיכויים שבה והטלפון האבוד בידיה.
ראינו עוד כמה נקיקים תכולים ומערות, ואז התחלנו בדרכנו חזרה.
נפרדנו בצער מסוים מהקרמפונים הנוחים ואת השעה האחרונה צעדנו אל האוטו דרך האגם. מזג האוויר המצוין המשיך ללוות אותנו גם בשלב זה.
נסענו חזרה לכיוון ההוסטל, והמשכנו הלאה, לא לראות עוד נופים כפי שחשבנו בהתחלה, אלא ל"סופר/מכולת" השכונתי, ולבריכת השחייה המקומית (מזור לחלקי גוף דואבים). אין כמו לשבת בבריכה עם מים בטמפרטורה של 36 מעלות ולצפות בהרים הירוקים מהם נופלים מפלים (אין תמונות כי לבריכות עירוניות לא מכניסים טלפונים או מצלמות) וכמובן לאכול ב-SystraKaffi שם טעמנו בפעם הראשונה דג בשם Arctic Char שהוא משהו בין סלמון לפורל, לפחות בהגדרה ובמראה, אבל בטעם הוא משהו אחר עם טעם ייחודי – מאוד מוצלח.
דוגמה 3 לפרקטיות של האיסלנדים (הדוגמאות הקודמות ביום 2) – כסף – באיסלנד כבר לא משתמשים במזומן. הכל מבוצע באמצעות כרטיס אשראי. אפילו נקניקייה בדוכן נקניקיות, לחם במאפייה המקומית או קפה בדוכן קטן בחנייה של מפל. גם אם מדובר בסכום פעוט ששווה ערך ל-10 ש"ח. בכל מקום, גם הכי קטן או נידח יש מכונה לקריאת הכרטיס והזנת הקוד הסודי. בנוסף, אין דבר כזה טיפ או דמי שירות. המחיר בתפריט של המסעדה/פאב/בית קפה/בר/… הוא מה שאתה משלם בפועל. נוח, פשוט וברור לכולם.
מכאן ואילך אנו עוברים להשתמש בתוכנת המפות MAPY (זמינה גם לנייד וגם למחשב – בחינם). היא טובה בהרבה מ-Google Maps כמעט בכל פרמטר אפשרי ובפרט ברזולוציית תצוגה ובכל מה שקשור במסלולים רגליים.
Seljalandsfoss + Gljufrabui
הצעיר החליט שזה רעיון טוב להתקלח מכף רגל עד ראש בזרם של המפל, ואנחנו החלטנו שזה רעיון טוב להתייחס לעניין בשלוות נפש. בהמשך יש מפל שחבוי בתוך נקיק בסלע, והכל על רקע של שמש חמימה ומרבדי ירוק. קסום. התיישבנו על המרבדים לפיקניק מול המפל.
Skógafoss
המפל הזה ענק ומרהיב באמת, עם שתי קשתות בתוכו. בשלב הזה חלקנו כבר דואבים/מתעצלים ולכן רק האמצעי טיפס לתצפית הגבוהה מעל למפל חמוש במצלמה בעוד הצעיר מנסה להקפיץ אבנים על הנחל הזורם. מכיוון שהשעה כבר הייתה ארבע אחה"צ החלטנו לוותר על חלק מהתוכניות (עוד כמה מפלים) ולנסוע ישר אל
Reynisdrangar Cliffs + Beach
שם החול שחור, הקצף לבן, הים כחול טורקיז, הצוקים הם משושים לבנבנים, בקיצור יופי חלומי ורוח רצינית.
בעיירה Vik עצרנו "לתדלק" – אוכל להמשך בסופרמרקט, דלק למכונית וארוחת ערב בפאב מקומי. האוכל סביר ולאכול המבורגר תוך כדי צפייה במשחק כדורגל בשידור חי זו הדרך המושלמת מבחינת הצעיר שלנו לאכול ארוחת ערב. בדרך להוסטל הנוף משתנה למשהו שנראה לא מהעולם הזה, חזזיות לבנות ורכות מכסות סלעים עגלגלים, אז עצרנו בנקודת עצירה מותרת (באיסלנד אסור לעצור סתם בצד הכביש) והסתבר שאפילו יש שם למקום והוא
Skaftáreldahraun
להוסטל מגיעים בדרך עפר שהאוטו לא כל כך חיבב, וריח הגומי שבקע (מהצמיגים?) לא היה משמח, אבל החלטנו להתייחס לעניין בשלוות נפש (פעם שניה היום). ההוסטל מאובזר, נקי עם מטבח ענק והסברים ברורים על כל דבר. אווירה של מטיילים. הזדמנות לעשות כביסה, ולהתארגן ליום הגדול מחר – טיול על הקרחון הגדול באירופה.
אנחנו בחרנו לוותר בשלב זה על הפארק הלאומי ולהשאירו לסוף הטיול, אם בכלל. הוא כנראה מבוא טוב לסיור קצר באיסלנד ויש לו גם חשיבות היסטורית, אבל את מה שניתן לראות בו אפשר לראות עוד יותר בגדול באתרים אחרים שנהיה בהם. מאידך הוספנו למסלול מגוון אפשרויות עצירה אחרות בהתאם לשעה שבה נצליח לצאת, למהירות שבה נצליח להתקדם ולעוד נושאים שוליים כגון עייפות שבטח תכריע אותנו מתישהו.
אז אחרי ארוחת בוקר נחמדה, הפעם בבית-הקפה השכונתי, יצאנו לדרך.
תוכנת הניווט החליטה שמכיוון שוויתרנו על הפארק, היא אפילו לא תתקרב אליו והחליטה לקחת אותנו בקו ישר ולא במעגל ישר לגייזרים. כחצי שעה מהיעד גילינו שיש עבודות בכביש, כלומר כביש סגור ובכל זאת עלינו לנסוע "במעגלים" ולהאריך את הדרך. אבל השמש זורחת, אנחנו בחולצות קצרות והנוף יפה, אז לא נורא.
כבר הספקנו להבין שהגישה של תושבי איסלנד לחיים מאוד פרקטית וזה מתבטא במספר דברים. דוגמה ראשונה: הטבע עלול להיות מסוכן, אז תשמור על עצמך, אנחנו נטפל בך אם תיפצע, אבל בהתאם למה שאפשר (אגב מערכת הבריאות באיסלנד היא אחת הטובות באירופה ויחידות החילוץ שלה מקצועיות ביותר – אבל למה להתעקש ולהזדקק להם אם לא חייבים?). שימו לב במיוחד לשני הסעיפים האחרונים.
זהירות!
הגייזר המקורי (Geysir) שעל שמו כל האחרים בעולם, כבר לא פועל יותר.
גייזר זקן נח
אבל אחיו Strokkur לא מאכזב ופולט סילון מים בגובה של 25-35 מטר כל מספר דקות. הוא מוקף כמעט מכל הצדדים בקהל עם מצלמות וטלפונים שמנסה שוב ושוב לתפוס אותו בדיוק ברגע ההתפרצות. בצד שנותר ניצבים צופים אמיצים הנמצאים ב"קו האש" שמנסים להימלט מהמים (לא חמים ומסוכנים) כשהם נופלים חזרה ונישאים ברוח.
בנוסף יש עוד נביעות, בעבועים, וזרימות של מים מתוך הקרקע, בצורות פחות צעקניות אבל בהחלט יפות.
במרחק של 10 דקות נסיעה בלבד נמצאת Gulfoss, סדרת מפלים אדירה בסדר גודל של מפלי הניאגרה.
התחנה הבאה Fridheimar, לא מפל אלא "מפעל" לגידול ירקות חממה, במיוחד עגבניות, שפתח מסעדה בתוך החממה עם דגש על… עגבניות כמובן 🙂 התיישבו על הבר ואכלנו מרק עגבניות מוצלח עם מאפה, בירה מעגבניות, עוגת גבינה עם ריבת עגבניות ירוקות, פאי תפוחים ועגבניות ירוקות, הבנתם את הרעיון…
בשלב הזה השרירים מעט כואבים, במיוחד לאור המסע המפרך של אתמול (כ-10 ק"מ בתוואי טיפוס (וירידה) ברמת קושי גבוהה), אז נסענו למרחצאות בשם Secret lagoon, לא ממש סודיים, אבל כנראה המרחצאות הכי ותיקים באיסלנד. כאן, להבדיל מהבריכה הציבורית של אתמול, מותר לצלם.
להיות פרקטי דוגמה שנייה: אתה רוצה להתרחץ בבריכה ציבורית עם עוד אנשים? קודם כל תיכנס למלתחות, תתפשט, תשטוף את עצמך בסבון שמסופק חינם, עם ציורים שתלויים ומסבירים לך היכן נחוץ לרחוץ – בית שחי, מפשעה וכפות רגליים, ורק לאחר מכן תשים על עצמך בגד ים ותיכנס למים. ברוב המקומות יש במלתחות תא למשגיח שמוודא שלא חורגים מהכללים. שכחת בגד-ים או מגבת? אל דאגה, תמורת סכום מתאים תוכל להשאיל. יש כמובן מתקנים להנחת נעליים, לוקרים לשמירת ציוד, מצופים לילדים, מייבשי שיער במלתחות, ואפילו מכשיר שסוחט את בגד הים לאחר השימוש עד שהוא כמעט מתייבש.
מכיוון שנשאר מעט זמן עד למסעדה בריקיאוויק, החלטנו כן לעצור ב-Kerid ולרדת אל המים שבתחתית הלוע.
הנסיעה משם למסעדה הייתה ארוכה מהצפוי בגלל עוד כביש סגור, והדרך החדשה הובילה אותנו דרך תחנת כוח עצומה שממנה יוצא צינור ענק ומתפתל אשר ליווה אותנו לאורך קילומטרים רבים, נופים עוצרי נשימה, וכביש עוצר נשימה לא פחות בשל הפיתולים, השיפועים החדים (16%) והשילוב בין השניים. בשלב מסוים חברנו חזרה לכביש הטבעת ודהרנו (90 קמ"ש – האיסלנדים מאד מקפידים) למסעדת 3 Frakkar שהזמנו עוד מהארץ, ובדיעבד כנראה אחת הטובות שנאכל בהן באיסלנד. החלטנו להזמין מאכלים שלא טעמנו עד כה, כמו סשימי ליוויתן, לווייתן צלוי, חזה מעושן של ציפור הפאפין הייחודית. קצת מוזר להזמין מנה של ציפור שמאוחר יותר בטיול נחפש לצלם אותה בצפון איסלנד. והיו גם מנות "רגילות" כמו גרבלקס, פילה כבש, דג ולנגוסטין, וגראטן שרימפס וקוד. אפילו fish & chips לצעיר שבינינו. התמונות מספרות את כל הסיפור (כמעט) אז לא נכביר מילים.
