יום 1 – 18/9/2018 – בורגס – סוזופול

קמנו ב-6:00, יצאנו מהבית ב-7:00, הגענו לאולם הנוסעים ב-8:00 כדי לעלות על הטיסה של 9:55, הכל בנחת ובלי להפסיד שינת לילה, כמו כולם גם אנחנו מתכוננים ליום כיפור :-). אבל מסיבה כלשהי הטיסה נדחתה בשעה, אז עד שהגענו לאסוף את הרכב השכור כבר היה 14:00.

סיפורים של כל מיני אנשים על בעיות אפשריות הובילו אותי להוציא הפעם רישיון בינלאומי (עולה רק 19 ש"ח) ולכן השארתי את הרישיון הישראלי שלי בבית – טעות גדולה!!!
בשום מקום לא כתוב, אבל מסתבר שבלי הרישיון הישראלי, הרישיון הבינלאומי זו חתיכת נייר חסרת משמעות, לכן התחוור לנו שבטיול הזה רק הילה תנהג. קיבלנו טויוטה קורולה בת חודשיים, בגאז' גדול ושפע אבזור פנימי והכי חשוב כיסאות נוחים להפליא. נסענו לקניון Galleria, החלפנו כסף, הצטיידנו בכרטיסי SIM לטלפונים, ניסינו לאכול כמה דברים אבל איכות המזון הייתה בזבל, קצת קניות בסופר, קפה להילה, ויצאנו לכיוון המלון בסוזופול.

המלון הוא סוג של אתר נופש והוא מקסים ומרווח ביותר. קיבלנו סוויטה של 2 חדרי שינה ושירותים שבינהם סלון ומטבח עם דלתות שנפתחות קרוב מאוד לשפת אחת משתי הבריכות.
 

שביל עשוי עץ מוביל היישר אל חוף הים. קצת קריר, אז רק תומר העז להכנס לבריכה. נחנו קצת, ואז יצאנו לכיוון העיר העתיקה של סוזופול לחפש לנו ארוחת ערב. כיוונו למסעדה מומלצת בשם Механа Созопол. הסתובבנו קצת ברחובות הצרים של העיר העתיקה עד שמצאנו חנייה ונכנסו למסעדה.
הדבר הראשון ששומעים הוא זמר עם גיטרה שמזמר לו שירים ישנים בבולגרית ובאנגלית והדבר הראשון שרואים הוא שיפוד ענק המונע באמצעות גלגל מים, ועליו כבש.


המקום נעים ונוח ולמרות שטרם אכלנו, כבר יש חיוך על הפנים

המלצרית נחמדה ודוברת אנגלית. לאחר קצת התייעצויות והתלבטויות החלטנו מה נאכל.
לפתיחה סלט בולגרי קלאסי וטבעות קלמארי.

לעיקריות: כבש מהשיפוד בליווי אורז עם ערמונים ותיבול, ספגטי בולונז לזאטוט ("בולונז, לא מיונז" הוא אמר למלצרית), פרוסות של כבד ברווז ותפוחים ברוטב מתוק בליווי תאנים ירוקות מסוכרות (התאנים האלה יככבו גם בהמשך).
הכבש היה טעים אבל לא משהו מיוחד, מאידך כבד הברווז היה מעדן של ממש.

 

לקינוח בחרנו יוגורט בדבש עם תאנים ואגוזים וגלידת נוגט בייתית עם תאנים ירוקות.
קיבלנו כדורי יוגורט "מיובשים" שקצת דומים במרקם לכדורי לאבנה (אך לא חמוצים) – מנה מעניינת וגלידה בייתית טעימה ביותר.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

יש לי שערות בלחמניה!

*שערה בלחמניה עלולה להוות עילה לאיכס, אבל שערות, ובפרט שערות אונטריב, זו סיבה למסיבה!
אפשר להשתמש במתכון עם העגבניות והג'ק דניאלס.
אפשר להכין בסו-ויד (82 מעלות 12-16 שעות) שערות מנתח אונטריב משובח במיוחד, לחמם אותן במחבת עם קרם קוקוס, עגבניות מרוסקות איכותיות, קצת סוכר חום או סילאן, מלח ופלפל שחור גרוס ולהכניס ל…
סתם לחמניה מהמאפיה זה לא מספיק טוב, אז החלטנו לנסות את מה שמכונה "לחמניות באו באן".
כשמפרקים את השם הזה התוצאה קצת מגוכחת כי:
בעברית – לחמניה
באנגלית – באן
בסינית – באו
וביחד לחמניית לחמניית לחמניה.
לחמניות סיניות מאודות זה שם יותר מדויק, למרות שהן נפוצות בעוד ארצות במזרח.
בשנים האחרונות צצו בארץ מספר מפעלים לייצור דים-סאם, גיוזות ובאנים, אז קפצתי לחנות המפעל הקרובה בגבעת חביבה כדי להצטייד. המחיר 20 ש"ח לחבילה של 5 לחמניות. אפשר גם לרכוש בסיטונאות (החל מארגז של 75) ואז המחיר 1.90 ש"ח + מע"מ ליחידה.

במקביל החלטנו גם לנסות ייצור עצמי.
יש ברשת אין ספור מתכונים וזה נראה כאילו כל אחד לקח את מתכון ושינה אותו "רק קצת" בשביל הכיף או הנוחות שלו והתוצאה ברדק אמיתי ולא מהימן במיוחד. החלטתי לבחור בסרטון YouTube – קיוויתי שמעל מיליון וחצי צפיות ייתנו מתכון טוב.

מתכון עבור 20-19 לחמניות
– 560 ג' קמח
– שקית שמרים יבשים (11 ג')
– 1/2 כפית מלח
– 1 כפית אבקת אפייה
– 30 גרם סוכר
– 320 מ"ל חלב (אצלי היה צורך להוסיף עוד כ-20 מ"ל)
– 30 מ"ל שמן
ללוש במיקסר עם וו לישה על מהירות 1 למשך כדקה, להעביר למהירות 2 וללוש עוד 6 דקות.
לגלגל לכדור, להניח בכלי משומן קלות, לכסות במטלית לחה ולחכות להכפלת הנפח (1.5-2.5 שעות*)
* זה  המקרה שבו ככל שתמתינו כך ייטב – לחמניות גדולוות ואווריריות יותר – אני לא חיכיתי מספיק.
לקמח משטח, לגלגל לנקניקיה עבה
לחתוך לחתיכות של 50 ג' (כדאי להשתמש במשקל)

לגלגל כל חתיכה לכדור, לשטח מעט ולהניח על ריבוע קטן של נייר אפייה

להשאיר לתפיחה 30-40 דקות.

לאדות בכלי אידוי 8-10 דקות.

אחרי אידוי הלחמניות הקנויות נראות כך

השוואת לחמניות
הלחמניות הקנויות מעט אווריריות יותר ולכן גם גדולות יותר (כי המשקל זהה)
הטקסטורה כמעט זהה, הטעם מאוד דומה עם עדיפות קלה לתוצרת בית.

ההכנה די פשוטה ובהחלט יכולה להרשים את האורחים

פורסם בקטגוריה מתכונים | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

רוצים נקניקיות!

נקניקיות – מילה אחת ואין ספור אסוציאציות.
החל מ"משה בתיבה", המרה משעשעת לעברית של Pigs in a blanket (המקור בריטי)
דרך נקניקיה בלחמניה – Hotdog עם חרדל, כרוב כבוש, קטשופ בהתאם למדינת היעד (המקור גרמני)
דרך נקניקיה מצופה בבלילה בטיגון עמוק – Corndog (אמריקאי)
דרך צ'וריסוס (המקור ספרדי/ פורטוגלי)
דרך נקניקייה נפלאה ממולאת בקוביות גבינה – Käsekrainer (פאר היצירה האוסטרית)
אין ספור נקניקיות דם: מורסייה מספרד (Morcilla), לקנקה מבולגריה (луканка), בודין נואר הצרפתי (Boudin Noir) ועוד ועוד
מורטדלה איטלקית
קילבסה (Kielbasa) פולנית
קולבסה (Kolbasa) רוסית
מרגז מארצות המגרב
נקניק יבש או רטוב, חי או מבושל, צלוי או מבושל במים
בקר, כבש, חזיר, סוס, הודו, עוף, שומן, חלקי פנים, גבינה, צימוקים, צנוברים, תבלינים…
עולם ומלואו

למרות שמבחר הנקניקיות שניתן להשיג בארץ גדול בהרבה ממה שהיה בעבר, אני עדיין מתקשה למצוא נקניקיות טובות וטעימות.
או שהן תעשייתיות מדי עם רכיבים שעדיף לא לאכול, או שהיצרן מתעקש על כשרות אז אין חזיר ואין גבינה, או שהן מלאות בפלפל חריף/צ'ילי או שמוכרים אותן רק בתל-אביב או שהן סתם לא טעימות.
כבר שנים אני משתעשע ברעיון של ייצור עצמי, בפרט בשבועות אחרי חזרה מטיול בחו"ל, אבל איכשהו עדיין לא הגעתי לזה.

לכן כשמתן צפריר הציע באופן ספונטני לחברים מהקבוצה בפייסבוק לבוא ולעזור בהכנת נקניקיות לאירוע, החלטתי לבדוק את הנושא יותר מקרוב. מורן, חובב ומייצר נקניקיות בעצמו הציע לאסוף אותי, אז הצטיידתי במצלמה ויצאנו לדרך.

הפריט היחיד ההכרחי לייצור נקניקיות בבית הוא מכונה למילוי נקניקיות, וכמובן שרוולים למילוי.
 

אבל מומלץ מאוד גם להצטייד במיכל לערבוב של המסה, כי לערבב בשר קר וקרח בידיים זה לא כיף.

גם בלנדר לכתישת קרח כדאי, כי מי רוצה לדפוק קרח עם פטיש שניצלים? ולעיתים גם מטחנת בשר, אלא אם כל הבשר והשומן שקניתם כבר טחון מראש.

פרטים יותר מדוייקים אספק ככל הנראה בפוסטים עתידיים, כי נראה לי שאני הולך להיכנס לתחום בעצמי על-מנת שסוף סוף אוכל ליהנות מהטעמים המוכרים לי מאנגליה, אוסטריה, ספרד ובולגריה. אז לעת עתה נסתפק בעוד תמונות מההכנות.

חלק קטן מהבשר שטיפלנו בו

בין לבין גם היינו צריכים לנשנש משהו קטן 🙂 – זנבות וניקורי טלה, פיקניה (ללא תמונה), פלאנק ואשכים
   

וקדימה לעבודת הניקנוק – מתחילים מנקניקיות בדואיות חריפות
  

ממשיכים בצ'וריסוס ובנקניקיות טחינה-עמבה
   

וחייבים גם לטעום – נקניקיות עם עגבניות מיובשות וגבינה

ואחרי עשרות ק"ג של נקניקיות ושעות לא מעטות של עבודה, מתן עוד ממשיך לחייך 🙂

למדנו, תרגלנו, עבדנו ונהנינו עד מאוד!

פורסם בקטגוריה מתכונים, עישון, שרקוטרי | עם התגים , , | כתיבת תגובה

לא בהכרח כזה שוס

אחרי ארוחת צהריים מוצלחת בבר בשר וארוחת ערב קלילה במסעדת "טי בון" שמשקיפה על ברכת רם (חציל בטחינה מוצלח במיוחד וקערה נדיבה של אדממה) וסיור עששיות לילי

הגיע יום חדש שגם בו צריך לאכול – פשוט אין ברירה 🙂
אז אחרי סיור כיפי ביקב רמת הגולן וקצת טעימות יין
   

וסיור מוצלח הרבה פחות בבית הבד בקצרין, הגענו למיטשוס. הפאניקה שכדאי להזמין מקום מראש הייתה טיפה מוגזמת – התחלנו כסועדים היחידים וגם כשיצאנו התמלא רק עוד שולחן אחד :-).
טוב, בחום הזה מי בכלל רוצה להסתובב בחוץ.
הזמנו מתפריט העסקיות שמגיעות בהגשה נאה:
שיפוד פיקניה – טעים מאוד ועסיסי

המבורגר – הטעם לא יותר מבסדר, טיפה יבש, ריבת בצל מוצלחת

שיפוד נתח קצבים – אחרי שהמצלרית הלכה לברר, הסתבר שיש גם עבה (אונגלה) וגם דק (סקירט), לקחתי את העבה – הבשר היה טעים אבל קשה מאוד ללעיסה.

נקניקייה עם כרוב כבוש – הגיעה ללא כרוב כבוש כי לא היה ?!? – בדיוק מסוג הדברים שאתה מצפה לשמוע לפני שמגיעה המנה.

המנות לוו במה שכונה אנטיפסטי שהיה בעצם מגוון ירקות צלויים/אפויים (שום, גזר, קלחי תירס, בטטה, תפו"א, קישור וגזר), חלקם מצוינים וחלקם קצת פחות.
הארוחה הייתה בסה"כ טובה למעט הפאדיחה של הכרוב כבוש, אבל חוץ מהפיקניה שבאמת הייתה משובחת, המנות לא מצדיקות את המוניטין של המקום. המחיר הוגן.


בוויטרינה של החנות הצמודה לא היה בכלל בשר, אבל מידי פעם נכנסו אנשים ויצאו עם שקיות אז נכנסנו לבדוק. "הבשר נראה טוב, נכון?" שאל אותי בחיוך מי שהתגלה מאוחר יותר כעונה לשם מאהר. "בוא כנס למקרר ותראה מה יש לנו". כשהתברר למאהר שהאנטריקוט והפילה פחות מעניינים אותי ושאני מחפש נתחים למעשנה, החיוך שלו התרחב עוד יותר.

אחרי שבחרתי מספר נתחים (שורט ריבס, אונטריב ופיקניה) והכנסתי לציידנית שאני לא מסתובב בלעדיה, הוזמנתי לבדוק את המעשנה הענקית בחצר האחורית שמשמשת בעיקר לעישון חזה אווז עם גזם ענפים של גפן. המשכנו לראות את המזקקה של העראק, את היקב (סלוקיה) עם חדר החביות וחדר הבקבוקים ונפרדנו כחברים טובים.

נכון לכתיבת הפוסט הספקתי להשתמש רק באונטריב (שערות בסו-ויד) והוא דווקא כן היה שוס!

 

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

בשר על הבר

אנחנו מגיעים לגולן בהרכב משפחתי מלא רק לעיתים נדירות, אבל כשזה קורה אנחנו משתדלים ליהנות ממה שיש לחבל ארץ זה להציע. אחד הדברים הבולטים לעין הוא שהפרות מסתובבות חופשי ולא רק כלואות ברפת. טוב, לא בדיוק חופשי, הן בכל זאת מאחורי גדרות, בדומה למוקשים, רק בלי שלטי אזהרה.
חוץ מזה אפשר למצוא גם פרות בכל מיני מסעדות ומקומות אכילה אחרים, עם סבירות כמעט ודאית שהבשר שמוגש הוא אכן ישראלי ואפילו מקומי – כלומר מגיע ממש מעבר לגדר.
חבר שגר באזור כבר מספר שנים המליץ לבדוק את "בר בשר" בצומת הגומא. "יש שם שני חברה שיודעים לטפל בבשר" הוא אמר. חוכמת ההמונים טוענת שזו רק מעדניה שמוכרת בשר וגם גבינות, יין, רטבים וכו', אבל יודעי דבר התעקשו שאפשר ממש לאכול שם ארוחה. אז אחרי שבילינו בבריכה של להבות הבשן בבוקר ופיתחנו תאבון, הגענו במטרה לאכול צהריים (כלומר פרה).
בירור קצר העלה שאכן יש אפשרות לאכול במקום. ל-4 כיסאות הבר הגבוהים הגלויים הוסיפו עוד אחד והתיישבנו.

אחרי דיון קצר החלטנו להשאיר את הבחירת הבשר בידיהם של ארז ומשה. פרסו לנו אנטריקוט וסינטה וגם חתיכות של אוכף טלה. משה תפעל את הגריל ותוך כדי הסביר על ההבדלים בין הנתחים השונים, על אופן ההכנה שלהם וענה על שאלות.
 

כל אחד קיבל צלחת גדולה עם סלט טרי. לבשר נלווה צ'ימיצ'ורי כמו שהוא אמור להיות (עם שום ובלי צ'ילי). בשביל הסלט היה רוטב וינגרט-נענע טעים ויש אפשרות לג'בטה עם רוצים, אבל אין תוספות של אורז צ'יפס וכד'. חצאי ארטישוקים על הפלאנצ'ה דווקא יש.

האנטריקוט היה טוב מאוד, אבל אנטריקוט טוב זה לא משהו חדש.
הזאטוט התלהב במיוחד מחתיכות אוכף הטלה, וגם האחרים שבדרך כלל לא אוהבים את הטעם העז (עם קמץ לא צירה) של בשר הכבש, הודו (במלרע, לא במלעיל) שזה באמת מעדן.
הנתח שכמעט הפיל אותנו מהכסא (מזל שלא כי הכיסאות ממש גבוהים) היה דווקא הסינטה. למראית עין זו לא נראתה סינטה מדהימה – אפס שיוש, כנראה מעגל צעיר, אבל בטיפול נכון – זמן צלייה בערך חצי מהאנטריקוט ומהטלה עד לדרגה של לא יותר ממדיום – הטעם היה ממש מדהים (הסינטה לא מופיעה בתמונות).
מפה לשם הפתענו את משה וחיסלנו קילו וחצי של בשר 🙂
370 ש"ח לארוחת בשר טובה לחמישה אנשים – שווה ביותר.
ליד הגריל עומדת מעשנה לא קטנה (מופעלת בגז). ארז מספר שהיא מופעלת כל שלישי וחמישי ומוכנסים אליה עופות ונתחי בקר לפי שיקול דעתם – קחו את זה בחשבון כשאתם מתכננים מתי לבקר.
מבחר הרטבים והממרחים במעדניה מרשים, יש כמובן בשר טוב בשפע וגם לא מעט יין וגבינות.

פורסם בקטגוריה בארץ, מסעדות, משפחה | עם התגים , , , , , | 2 תגובות

שפיץ שייטל

שפיץ שייטל בסו-ויד כבר ניסיתי והמתכון המוצלח נכנס לרפרטואר, אבל שפיץ שייטל מעושן עדיין לא, ולכן כשזיהיתי את הנתח בגסטרונום אצל הקצב – לקחתי.
1.6 ק"ג מקוצב במדויק, קצת ניקוי כדי שהתוצר הסופי לא ייתקע בין השיניים…

ואז עצרתי לחשוב. הנתח לא קטן ולא מוזמנים אורחים, אז למה שלא נהנה משני העולמות?
חתכתי את השפיץ במקום אסטרטגי – חלק אחד דק וארוך לסו-ויד למתכון המוכר וחלק אחד עבה ואחיד יותר למעשנה.
תיבלתי בקצת מלח גס, פפריקה מעושנת ושום גרוס, עטפתי בפלסטיק נצמד והכנסתי למקרר למשך הלילה.

בשבוע שעבר קיבלתי צ'אנקים של שני עצי פרי לבדיקה. פרוסות יפות ומיובשות היטב שמחכות לשימוש.

הכנסתי פחמים לארובה והדלקתי.
אפרופו פחמים, הכנתי לא מזמן סרטון השוואה ראשון בין הפחמים שאני אוהב ומוכר לבין מותג אחר.

כשהמעשנה הגיעה ל-110 מעלות, הכנסתי את השפיץ שייטל וגם מספר צ'אנקים של עץ תפוח.
תוך דקות עלה באוויר הריח הנפלא של עץ התפוח – אחד החביבים עלי.

אחרי בערך שעה ורבע הנתח הגיע ל-62 מעלות, הוצאתי ונתתי לו לנוח מספר דקות לפי הפריסה

פרסתי וככה זה נראה

נראה טוב, מריח טוב וגם די טעים. מזל שרך זה לא טעם כי רך זה לא היה.

פורסם בקטגוריה עישון | עם התגים , , , , | 2 תגובות

ני-שי פעם שנייה (ושלישית)

אחרי הפעם הראשונה המוצלחת, היה מתבקש להביא עוד בני המשפחה, אז הזמנו שולחן לשעה 14:00.
בפעם הקודמת אכלנו בשעה 12:00 והיה די ריק, אבל הפעם המסעדה הייתה מלאה.
לפתיחה לא יכולנו לוותר על דמפלינג השפונדרה המעולה מהפעם הקודמת וגם הפעם לא התאכזבנו. בנוסף הזמנו גם קימצ'י חביב.

למנה עיקרית העזתי להזמין קאנג קארי – נתחי דניס ברוטב חלב קוקוס וקארי צהוב, שעועית תאילנדית וקוביות תפוחי אדמה. מוגש עם באן צ’אטני קוקוס וכוסברה.
הדג היה עשוי באופן מושלם והקארי היה חריף ביותר אבל נטול צ'ילי והבאנים היוו ליווי מעולה לספיגת הרוטב.

מנה עיקרית טובה נוספת שהזמנו
פאד-סיו עוף – אטריות אורז בסויה שחורה עם טופו/ עוף/ סינטה, בצל ירוק, ברוקולי, שאלוט, פטריות, פאק צ'וי, חביתה, כוסברה, שבבי קוקוס קלוי ובוטנים
מנה מוצלחת עשירה בטעמים ומרקמים – פשוט תענוג.

באגף הסושי הזמנו מיזומי רול וגם שרימפס טמפורה רול – טעים וטעים

חלק מהמנות קצת התעכבו ולמרות שלא אמרנו כלום, פינקו אותנו בסלט הדרים קייצי.
ללא ספק תודעת שירות מפותחת.

התלבטנו קצת לגבי קינוחים, אבל לא יותר מידי 🙂
הקשבנו לעצתה של המלצרית ולקחנו סוכריות קרם ברולה וגם מוס שוקולד
המוס היה מוצלח והוא בהחלט קינוח טוב אבל הסוכריות היו ללא ספק "קינוח על מהחלל" – מנה שממש אסור לוותר עליה.

יצאנו שבעים ומרוצים, שילמנו רק 299 ש"ח לשלושה אנשים והבטחנו שעוד נחזור.


מקרה בלתי-צפוי החזיר אותי ואת המתבגר לביקור שלישי במסעדה – אני לא חושב שאי-פעם ביקרתי באותה מסעדה 3 פעמים בשבועיים – וביפנית "שיא לני-שי" :-).
הפעם ישבנו על הבר. כיסאות הבר די נוחים ובהחלט נוחים יותר מחלק מהכיסאות שליד השולחנות.
לפתיחה חלקנו
אינדו סינטהרצועות סינטה צלויה על גריל, מוגשות לצד צ'יפס מושלם ורוטב טופי אינדונזי
זו מנה נחמדה לפתיחה אבל חסר מרכיב פחמימתי שיאפשר ספיגה של הרוטב הטעים

לסושי חיכינו וחיכינו וחיכינו אך הוא לא בא. ראינו שגם המלצרית לא מבינה למה לוקח כל-כך הרבה זמן.
בסופו של דבר הופיע הסושי – קומבינציה 12 single

אחרי הסושי, לפיצוי על ההמתנה הארוכה, הופיע גם סלט כרוב קריספי – כרוב לבן וסגול, טורטייה קריספית, רצועות עוף, עגבניות שרי, כוסברה ושומשום שחור, ברוטב בוטנים וקרמל.
לא בדיוק הטעם שלי אבל עשוי היטב (ובלי צ'ילי!).

מעניין לראות שהם מודעים לעיכובים בהגשת המנות ודואגים לפצות על כך גם שלא אומרים דבר.

האם תהיה פעם רביעית?
די בטוח שכן כי יש בתפריט מרקים שנראים מעניינים מאוד.

 

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הפתעה נעימה בנתניה

הנסיבות הובילו את החיילת ואותי לנתניה בשעות הצהריים, ומצאנו את עצמנו בסמוך לאזור שמספרים שיש בו סושייה חדשה, אז החלטנו לבדוק.
מסתבר שזו לא בדיוק סושייה, אלא מסעדה אסייתית של ממש, ני-שי שמה והיא ממוקמת במבנה של מלון "ווסט לגון ריזורט" אבל נמצאת מחוץ למלון עצמו.
המקום נאה ומרווח עם נוף לים ומהרגע שנכנסים פנימה אפשר לשכוח שבחוץ חום איימים של חודש יולי במזרח התיכון.
המלצר הסביר לנו שזו אחת מארבע מסעדות שלהם ומנה בפנינו את השמות. את נוץ' מרמת השרון דווקא זכרנו כחוויה לא מוצלחת במיוחד עם מנות סתמיות עד בינוניות ומחיר גבוה מידי ביחס לאיכות.
אבל המראה של ני-שי, היחס של הצוות והתפריט המגוון רמזו שכאן הולך להיות אחרת.

הזמנו פאני פורי אחרי שווידאנו עם המלצר שאין בו צ'ילי. הגיעה מנה יפה עם ריח טוב.
פאני פורי אחד לפה, טעים מאוד ואז שיתוק צ'ילי אחז בגרוני. היו ניסיונות הכחשה מהמטבח אבל בחינה מדוקדקת של המנה הראתה סימנים אדומים מובהקים. המארחת הבטיחה שלא נחויב והלכה לוודא במטבח באיזה מנות באמת אין צ'ילי.

בינתיים הגיעה מנת הסושי "מיזומי רול" שהייתה לא פחות ממעולה והוכיחה שיש באזור סושי כמה דרגות מעל מה שנחשב כבסדר.

רביעייה של גיוזה שפונדרה הוגשה הפוכה מהמחבת עם קרום תחרה של הטיגון שהצביע על הכנה מושלמת. הבצק דק כמו שצריך ומילוי שערות הבשר בבישול ארוך היה מתובל היטב, קצת חריף אבל ללא צ'ילי משתק.

במקום הפאני פורי המלצרית המליצה על "ג'ין בינג" – "חזה אווז בבישול סו-ויד, צרוב בחמאה. מוגש לצד פנקייק מנדרין, עשבי תיבול, מלפפון, נבטים, בצל ירוק ורוטב תפוזים סיני"
חוויה שמזכירה אכילה של המנה הקלאסית ברווז פקין – יפה וטעימה מאוד.


כדי שהמתבגר לא יפספס את החוויה לקחתי איתי הביתה משלוח של:
מיט באן עם בשר בבישול ארוך – זוג באנים משובחים עם מילוי מוצלח מאוד.
יקיטורי ציקן טיקה, שילוב של טעמים הודיים עם טכניקה יפנית בליווי פירה מעושן – יכול להיות שלאכילה במסעדה זה היה יוצא יותר מוצלח אבל המנה הזו לא עוברת משלוח בצורה טובה.

5 מנות קלילות שהשביעו 3 אנשים בים קיץ חם.
238 ש"ח לא כולל שירות – מחיר הוגן ביותר לאוכל באיכות גבוהה.
התפריט ענק ומגוון ולכן בטוח נחזור.

 

פורסם בקטגוריה מסעדות | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

שובה של הפסטרמה

"מזמן לא קנינו פסטרמה, אני רוצה פסטרמה"
"אני יכול גם להכין"
"בסדר"

אז קניתי פרפר הודו – כמעט 3 ק"ג.
חציתי לאותו לשניים והכנסתי את החצאים לקופסת פלסטיק סגורה עם תמיסת מי-מלח בריכוז של 3% – כלומר 30 גרם מלח לכל ליטר מים.

אחרי 48 שעות…
שטפתי במים קרים וייבשתי היטב.
על החצי הראשון מרחתי קצת חרדל וציפיתי בתערובת של שום גרוס וכמון.
על החצי השני מרחתי קצת דבש וציפיתי בתערובת של פפריקה מעושנת ופלפל שחור גרוס.
הכנסתי כל חצי לשקית ואקום והופ לסו-ויד ב-63 מעלות.

אחרי 4 שעות…
הוצאתי והכנסתי לאמבט מי קרח לצינון

אחרי שהתקרר…
חנכתי את סכין פריסת השווארמה האימתני (בעל הלהב הדקה), טעמנו
"אבא, אני רוצה עוד פסטרמה – מתי אוכלים?"

חלק הושאר במקרר לימים הקרובים אבל הרוב נפרס והוכנס להקפאה בשקיות ואקום לשימוש עתידי.

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד | עם התגים , | תגובה אחת

מקצה לקצה

מאף ועד זנב (Nose to tail) זו לא רק סיסמה יפה או תיאוריה, זו גם פרקטיקה.
על החשיבות הצרכנית כבר כתבתי, מהחלק הקדמי בחנתי כבר את הלחי וגם את הלשון.
עכשיו הגיע תור החלק האחורי – הזנב, ליתר דיוק שני זנבות כדי שיהיו יותר אפשרויות 🙂
את הזנב הראשון נאלצתי לחתוך לחצי כי היה ברור שהוא לא ייכנס לסו-ויד או למעשנה.

הכנסתי את שני החצאים לסו-ויד ב-82 מעלות למשך 12 שעות, קיררתי במי-קרח והעברתי למקרר.
אם רוצים שהבשר יפול מהעצם נראה לי שצריך 24 שעות, אבל התכנון כלל גם עישון.
טיפ לפעם הבאה – בסיום הבישול מומלץ לנסות להעביר את הנוזלים לצד אחד של השקית ואת הבשר לצד השני כדי שיהיה אפשר להשתמש בכל אחד מהם בנפרד לאחר שהנוזלים מתמצקים.

תיבלתי קלות במעט פלפל שחור ושום גרוס והכנסתי למעשנה לשלוש שעות על חום של 90-100 מעלות עם צ'אנקים של עץ שזיף לקבלת עשן עדין.

בהחלט נשנוש חביב

את הזנב השני הכנסתי ישר למעשנה על חום של 110 מעלות ל-3 שעות

אחר-כך עטפתי אותו בנייר קצבים וברדיד אלומיניום והחזרתי למעשנה לעוד 5 שעות.

הבשר כבר התחיל להיפרד מהעצמות אבל נדרשה קצת עבודה כדי להפריד אותו לחלוטין.

היו קצת הבדלים בין שיטות ההכנה, אבל לא משמעותיים במיוחד. הבשר טעים וקצת מזכיר שפונדרה, אבל טיפה מלוח מידי למרות שלא תיבלתי במלח בכלל. צריך למצוא מקור לזנבות שלא עוברים "הכשרה" הרסנית.
קצצתי את הבשר דק והוספתי אותו לתבשיל ירקות ביין, בישלתי קצת לצורך חיבור טעמים.
התוצאה – ראגו זנב מעושן שמטרתו ללוות את הניוקי האוורירי והמשודרג.
חלק מארוחת ערב שישי לתפארת.

 

 

פורסם בקטגוריה מתכונים, סו-ויד, עישון | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה