לכבוד סיום שנת הלימודים (סיום חטיבת הביניים של אלון) החלטנו לחגוג בחדר בריחה (מספר 27 שלי). לצערינו בהרכב חלקי מכיוון שמטבע הדברים החיילת שלנו פחות זמינה :-(.
בחרנו בחדר הבריחה המוזיאון בהוד השרון. שמענו על החדר טובות מפי יודעי דבר ועכשיו הגיע תורנו לאתר את החפץ שנגנב מהמוזיאון ולהשיבו למקומו.
יש מקום חניה אחד השמור לבאי החדר, וחניה בכחול לבן בסביבתו. ממש בסמוך לחדר יש מסעדה יפנית מוצלחת ימטויה ששווה ביקור.
קיבל את פנינו נתי שהוא אחד הבעלים והוא גם היה המפעיל שלנו. מכיוון שהגענו לפני הזמן כמתבקש יכולנו לשוחח קצת על חדרים שאהבנו. התכבדנו בכיבוד ובשתייה, עברנו תדרוך קצר ונכנסנו. מראש בחרנו בגרסה הקשה יותר ולא התאכזבנו. התפאורה נאה ומשרתת היטב את הסיפור, אם כי היא לא מהסוג המדהים שמפיל אותך מהרגליים. יש הרבה חידות וחלקן מקוריות במיוחד ומצריכות שימוש במגוון אביזרים. החדר אינו טורי אבל המקביליות שלו מוגבלת כך שלדעתינו הוא אינו מתאים ליותר מארבעה אנשים. כחובב חדרי בריחה בעצמו, נתי לא דחף רמזים אלא הציע הכוונה כאשר הוא חשב שהיא נחוצה כך שיכולנו לבחור מתי לקבל את ההכוונה ומתי לא. אחרי מספר הכוונות קלות ביצענו את משימתנו והשבנו את האבידה. סיימנו תוך שעה ותשע דקות, כאשר הוגדר מראש שזה עשוי לקחת עד שעה ורבע.
בסיום שוחחנו על האלמנטים השונים של החדר, על החוויה שלנו וגם הבנו איך החדר מותאם ללקויי שמיעה. הכל בנחת וברוגע למרות שיש למפעיל לא מעט עבודה בסידור החדר מחדש.
לדעתנו מצוין לשלושה מנוסים ויכול להיות טוב לארבעה-חמישה מתחילים בגרסה הקלה יותר.
פתיחה מצויינת לעונת חדרי הבריחה של החופש הגדול.
למה לברוח ממוזיאון?
פורסם בקטגוריה חדרי בריחה, עם התגים הוד השרון, המוזיעון, חדר בריחה, סיום בית-ספר. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.