הכנו לעצמנו ארוחת בוקר טעימה ואחריה נפרדנו מהבית הנחמד והמבודד.
התחלנו בנסיעה של 3.5 שעות נטו שתביא אותנו לקראת סוף היום אל עיירת הקייט והסקי Espot שבפאתי הפארק הלאומי Aigüestortes i Estany de Sant Maurici National Park. טעות קלה בניווט האריכה את המסלול בשלושת רבעי שעה, אך חזרנו אליו והמשכנו בדרכנו עם שינויים קלים.
אתמול היה מזג אוויר מושלם – שמש ושמיים כמעט נטולי עננים. היום מתחיל קצת מעונן יותר ואנו עולים בהדרגה גבוה יותר לתוך הפירינאים. הנופים הולכים ומשתנים, והופכים לצוקים פראיים, ולהרים המכוסים בעצים בשלבים שונים של שלכת. העיירות קטנות ומבודדות – לפעמים רק כמה בתים ולפעמים רק שאריות של בתים מתקופות עתיקות.
לאחר שעתיים של נסיעה עצרנו לחלץ עצמות ב-Torres de Obispo. נכנסנו לבר השכונתי שהתחבא מאחורי דלת עץ לא לגמרי מזוהה ולמרבה התדהמה של הקשישים במקום התיישבנו והזמנו קפה ותה שהיו די מגעילים אבל הקנו לנו את זכות השימוש בשירותים. הפלאצה המרכזית שלהם כל כך קטנה שקיווינו לא לפגוע בשום דבר ברברס כשהסתובבנו לצאת משם.
המשכנו לנסוע עוד שעה וחצי נסיעה במנהרות ובפיתולים לצד נחל ואוסף סכרים.
ב-Viella, עיירת סקי נעימה למדי, עצרנו לזמן ארוך יותר. העיירה מלאה בחנויות לבגדי חורף וסקי. הנהר זורם ממש בתוך העיירה.
משם שעה אחרונה של נסיעה עד אספוט, בדרך מתפתלת שעולה עד למעבר הרים בגובה המכובד לכל הדעות 2,072 מטר מעל לפני הים עם תצפית להרים מושלגים. עצרנו להצטלם ליד השלט יחד עם כמה אופנוענים וגם רוכב אופניים אמיץ אחד שהיה ככל הנראה בכושר מצוין.
כל הכבוד לילדים ששרדו את היום הארוך הזה שרובו היה באוטו. הגענו למלוננו החביב – Els Encantats, שם קיבלנו חדר משפחתי שהוא בעצם שני חדרים שביניהם מפריד חדר האמבטיה עם נוף מקסים מהחלון.
אכלנו ארוחת ערב במסעדת Juquim המומלצת ב Trip Advisor וגם ב"למטייל", מה שהביא לכאן חוץ מאיתנו גם את שני הישראלים הנוספים בעיירה, וכנראה גם ישראלים רבים לפנינו (יעידו על כך התפריט בעברית והמלצר שהזהיר אותנו שיש Pork במנה).
האוכל מצויין ומצדיק את ההמלצות, והיין מזכיר לנו את היינות ששתינו לפני 21 שנה כשנסענו רק שנינו לכאן. הבעיה היחידה היא שהיכולת לסיים בקבוק יין כנראה התאדתה עם השנים. צריך לחזור להתאמן על זה…