הבלוג של יונתן

אחרי העצם הקודמת קיבלתי בקשות לעוד "עצמות" כאלה, אז הנה עוד מתכון שיעשה טוב לכל סוגי המתנזרים (למעט פליאו שמתנגדים לקטניות).
סלט קר של עדשים שחורות.
הכנת העדשים
– להכניס כוס עדשים שחורות קטנות לקערה גדולה ולכסות במים רותחים כ-2 ס"מ מעל גובה העדשים
– להשרות כחצי שעה (להוסיף מים במידת הצורך)
– לשפוך את המים להעביר את העדשים לסיר, להוסיף כוס וחצי מים ולוודא שהעדשים מכוסות
– לבשל על אש קטנה 30-40 דקות עד שהעדשים מתרככות מעט (להוסיף מים במידת הצורך)
– להוסיף 1-2 כפיות מלח ולבשל עוד 5 דקות
– לסנן את המים, להמתין עד שהעדשים בטמפרטורת החדר ולהעביר למקרר

הכנת הרוטב
לערבב בקערה קטנה:
2 כפיות חומץ בלסמי
2 כפיות סוכר חום
2 כפיות תרכיז אוכמניות/פטל או משהו דומה
2 כפיות שמן זית
4 שיני שום כתושות (4 קוביות שום כתוש קפוא)

להוסיף לרוטב חצי חופן עלי נענע ו/או בזיליקום קצוצים דק
לצקת את הוטב על העדשים ולערבב היטב, לכסות ולצנן במקרר

בתיאבון!

באמת רצינו את מבצע זעפרן כחדר ה-15 שלנו, אבל החדר מבוקש ביותר ולא הצלחנו למצוא זמן פנוי שמתאים לנו החודש, אז הימרנו שהחדר החדש של Inside Out, קארטו שמו, יהיה לא פחות טוב.
לקחנו עוד הימור בכך שבאנו עם הזאטוט (טרם מלא לו 5) כי הבנו מבעלת החדר שלפעמים ילדים קטנים מבקשים לצאת.
לפני שיצאנו לדרך (לרעננה ולא לת"א – איזה כיף!)  קיימתי עם הזאטוט את הדיאלוג הבא:
הזאטוט למוד הניסיון (חדר שישי): "אבא, יהיה חושך בחדר?"
אני: "אתה רוצה שיהיה חושך?"
הזאטוט: "כן!!!"
בשבת בבוקר כל האזור הוא מגרש חנייה ענק, בימות השבוע המצב קשה אבל יש 2 מקומות חנייה פרטיים. התקבלנו בסבר פנים יפות ע"י המפעיל חי (אין כמו מפעיל נחמד ורגוע), לובי מעוצב יפה ומצויד היטב, אספרסו, נס-קפה, חלב, תה, פופקורן, 2 סוגי עוגיות ו-8 טעמי ויטמינצ'יק! (חסר לימון ;-)). שירותים מרווחים ומכובדים, מקום לנעילת תיקים.

הכניסה מפתיעה ולא שגרתית, והופ אנחנו במסע בלונדון (אלון הגיע עם מכנס תואם), נאבקים במזימה חובקת עולם של קארטו (מסכה בספרדית – רמז לפוסטים הבאים שיגיעו).
החדר טכנולוגי למדי, גם ברובד הגלוי וגם מאחורי הקלעים, הטכנולוגיה פעלה היטב ולא איכזבה. להבדיל מחדר אחד שעשינו לא מזמן, האוטומציה מלאה ואין צורך בהתערבות המפעיל לשחרור אלמנטים בחדר.
כהרגלנו נתקענו קצת דווקא על דברים שטותיים ולכן קיבלנו שתי הכוונות קלות שהשתלבו היטב בעלילה.
טעות הקלדה חסכה לנו את עוגמת הנפש האפשרית של דילוג על אחת החידות היותר משמעותיות ומיוחדות של החדר (במעבר המלא על החדר, לאחר הסיום, המלצנו לתקן את האפשרות הזו).
התפאורה טובה ומבוצעת היטב, יש אלמטים מפתיעים ומקוריים, חדר טוב מאוד ולא קל בכלל.
הצלחנו לעמוד במשימה ב-58 דקות והזאטוט לא ביקש לצאת באמצע 🙂
עכשיו אנחנו עוד יותר סקרנים לגבי מבצע זעפרן…
חדר מומלץ בהחלט לבעלי ניסיון בחדרים קודמים.

המשכנו לעד-העצם בכפר סבא כדי לקנח בהמבורגרים, חזה עוף ושניצלים (לא מדהים אבל בסדר והמחיר סביר).

  הקירבה לחדרים נוספים באזור עשתה לנו חשק לעוד, אבל החלטנו להשאיר את זה לפעם הבאה.

אחרי יום שישי מלא וגדוש התיישבנו בשבת בבוקר (בירושלים) לדיון של "מה עושים עכשיו?"
נשמענו בערך כמו רביעיית הנשרים ממוגלי מלך הג'ונגל – סחור סחור במעגלים בלי לקבל החלטות.

החלטנו למרות החום של אוגוסט לפתוח את היום בביקור בגן החיות התנכי וגם הזמנו עוד חדר בריחה, עם תקווה להספיק גם ביקור קטן בעיר העתיקה לפני החזרה למישור החוף המהביל.

בגן החיות היו מעט מאוד אנשים, אבל בהחלט היה חם, גם לחיות שלא היו במים או בביתנים ממוזגים היה חם. הזאטוט התלהב מאוד, אחז במפה והחליט בדיוק לאן הולכים ומה חייבים לראות (פחות או יותר את הכל).

אני אנווט

אמא וגור קטן

כמו בובת הלמור שלי

מה כתוב פה?

לאחר מכן נסענו לחדר הבריחה המרדף אחרי המיליון, החדר השני בירושליים שזכה להמלצות, אם כי אמרו שאולי לא יתאים לילד קטן, וגם כמו החדר של אתמול שייך לחברת Secret Room.
החדר ה-14 שלנו (ה-5 של הזאטוט) נמצא בתוך בניין כלל שהוא די שומם בשבת.
לובי קטן, מים, סוכריות, סרטון ההסבר על עלילת החדר טוב – קצר ולעניין (למרות שאפשר היה להשקיע במסך קצת יותר גדול ממסך מחשב רגיל).
הופ פנימה, הפעם בניגוד לאתמול לא "קצת חשוך" אלא חושך מוחלט וגם צפוף, הזאטוט לא אהב את החושך אבל זה ממש לא היה נורא וזה גם לא נמשך זמן רב.
מסקנה: עם הזאטוט שלנו אפשר ללכת כמעט לכל חדר, ומכיוון שאנחנו לא חובבי זומבים או קריפיות, אז כנראה שכל חדר שיתאים לנו ואין בו משימות פיסיות קשות, יתאים גם לו – כיף 🙂
הכניסה קצת תיסכלה אותנו, ידענו בדיוק מה צריך לעשות, אבל לבצע את זה לא היה פשוט בכלל, ההמשך היה טוב יותר, מגוון חידות שחלקן מקוריות בהחלט, שפע מקום להסתובב בו ולא מעט מנעולים שצריך לפתוח אבל לך תבין איך…
בשלב מסוים נתקענו אז ביקשנו רמז, הרמז שקיבלנו לא עזר בכלל והיינו קצת אבודים (בדיעבד הרמז בכלל לא היה רלוונטי לשלב הזה!).
בן ה-13 התישב על הרצפה מתוך ייאוש ופתאום ראה פרט שנעלם מאיתנו עד עכשיו ואיפשר לנו להמשיך, אחרי זמן קצר המיליון היה בידינו וכל שנותר היה להימלט עם השלל.
58 דקות לקח לנו, חדר לא פשוט, יותר קשה משבויי המבצר ומבחינתנו גם יותר זורם.
לא מתאים למוגבלים בתנועה.

אפילו הספקנו ביקור חטוף בעיר העתיקה לפני הנסיעה חזרה למישור החוף המהביל.

הביקורים האחרונים שלנו בירושלים בפורום משפחתי מלא היו ב-2013 עת נסענו לאט ועת עצרנו באדום.
עברו 3 שנים מאז, אז החלטנו לשוב, ואם כבר חוזרים, לא נלך גם לאיזה חדר בריחה, ולמסעדה טובה?
בוודאי שכן!
סקר קצר שעשיתי הצביע על כך ששבויי המבצר של Secret Room הוא ככל הנראה החדר הטוב בירושלים ובהחלט הטוב ביותר המתאים לילדים קטנים (מתחת לגיל 5).
החלטנו גם להתייעץ עם מפעילי החדר עצמו ומכיוון שאין להם כתובת מייל והם לא מגיבים בפייסבוק, פשוט הרמנו טלפון והם אמרו שלא תהיה בעיה, יהיה קצת חשוך אבל לא אמור להיות מפחיד.
אז הגענו בהרכב מלא עם הילדים (18, 13+, 4+), יום שישי החדר ה-13 של רובנו (החדר הרביעי של הזאטוט), מים, שירותים, סוכריות ותדרוך קצר.
יצאנו לדרך, הכניסה לחדר מפתיעה, אבל לא נגלה.
באמת חשוך למדי בהתחלה ואכן לא מפחיד, נדרשת עבודת צוות והזאטוט שותף למשימה.
נתקענו המון זמן על משהו שחשבנו שהוא יותר מתוחכם ממה שהוא באמת אבל הסתדרנו ללא עזרה.
החידות מקוריות בהחלט ולגמרי מתאימות לתמת ההימלטות ממבצר בזמנים עברו.
בשלב כלשהו נתקענו אובדי עצות ונזקקנו לרמז.
יצאנו תוך 56 דקות. החדר ברובו לינארי, לא מתאים למי שיש לו בעיות נגישות.
הבעיה היחידה בחדר היא שבנקודות מסוימות וקריטיות המפעיל הוא חלק מהמנגנון, כלומר יש מקומות שבהם אתה עושה משהו שאמור לגרום לתוצאה, אבל התוצאה בעצם מופעלת על-ידי המפעיל וכשהתגובה לפעולה שלך אינה מיידית וברורה יש פוטנציאל לתסכול ולבעיות.
בסה"כ נהנינו ומומלץ.

הרחוב שבו נמצא החדר

הכנ יסה לחדר

אחרי 🙂

משם נסיעה קצה ליודלה בר, האחות הצעירה של מחניודה, מי שמצפה למסעדה של ממש, עם כיסאות/שולחנות ומזגן – זה לא המקום, אבל האוכל, האוכל פשוט משגע, מטבח פתוח בניצוחו של אסף סרי מוציא מנות מנצחות אחת אחרי השנייה.

שף סרי

הזאטוט רעב

הקרפצ'יו

הברבוניות

הפולנטה

הקלאמרי

אמרתי לכם שהייתי רעב!

החיוכים

הבאוואריה

הקוקילידה

עוגת הגבינה

אחרי ששבענו, שלא לומר התפוצצנו, ופונקנו על-ידי קרובת משפחה שעובדת במקום, ניסינו סיור קצר בשוק, אבל באופן לא מפתיע, יום שישי בשעה 13:30 זה לא הזמן להסתובב שם (צפוף ברמות!), הספקנו לצלם את המכונה שמייצרת פריכיות אבל נאלץ לחזור בפעם אחרת

מכונת הפריכיות

2 תמונות שמייחדות את ירושלים:
 

ליום-ההולדת לפני למעלה משנה, אשתי והילדים הכינו לי הפתעה – פעילות שלא הייתה מוכרת לנו עד אז – חדר בריחה. לא היו אז חדרים רבים בארץ ולאחר תחקיר מקיף הוחלט על חדרו של המרגל הסורי, של escapeit.
נהנינו מהחדר, מבחינתנו זו הייתה הצלחה, עובדה שנדבקנו בחיידק 🙂 ועשינו מאז כ-10 חדרים, גם בארץ וגם בקפריסין.
תחום חדרי הבריחה התפתח מאוד בארץ בשנה האחרונה, מכמות חדרים שאפשר לספור על אצבעות הידיים וכולם בתל-אביב, תפח מספר החדרים בארץ לסדר גודל של 150 והם פרוסים מהצפון ועד לאילת.
כל חדר חדש, או מתחם חדרים, מנסה למצוא את הייחוד שלו – חדרים כפולים, תפאורה ייחודית, תמה (theme) מיוחדת, השתתפות של שחקן בחדר, חדרים ניידים, קבוצות גדולות והיד עוד נטויה.
מסתבר שגם חדרים ותיקים לא קופאים על שמריהם ומבצעים שינויים וחידושים בחדרים הקיימים ועל-כן קיבלתי טלפון מעופר סמואל, שהציג את עצמו כבעלים של escapeit, עם הזמנה לביקור חוזר בחדרו של המרגל הסורי על-מנת להתרשם מהשיפורים שהוכנסו בחדר.
כך מצאנו את עצמנו משאירים את הקטנצ'יק עם בייביסיטר ונוסעים בלילה לכיוון תל-אביב.
בעוד שביום יש צורך בחניון בתשלום, בלילה יש בדרך כלל אפשרות לחנות במרתף של הבניין.
מכיוון שהקדמנו, המתנו קצת על הספות בלובי עד לסיום הסיכום של הקבוצה שלפנינו בחדר התדריכים.
מכל חדרי הבריחה שביקרנו בהם עד היום, אין ספק שחדר התדריכים של escapeit הוא הטוב ביותר, למעשה הוא בליגה משל עצמו, 11 כיסאות של אולם קולנוע, מסך גדול עם מערכת קול, שתייה קרה וחמה עוגיות, סוכריות גומי, מכונת פופקורן, עמדת טעינה לטלפונים, לוקרים לאחסון הציוד, מתלים למעילים, משחקי חשיבה מסוגים שונים…
סרטון ההקדמה שמכניס את המשתתפים לסיפור – תדרוך סוכני המוסד – קצר ולעניין ודי משעשע (טוב יותר מהגרסה של שנה שעברה). התנהלות הצוות מקצועית ואדיבה, גם הקבוצה לפנינו וגם זו שעשתה את החדר במקביל אלינו (החדר הוא כפול) קיבלו יחס מצוין ויצאו מרוצים.
לגבי החדר עצמו, למרבה הצער לא ניתן לפרט בכדי לא להרוס למי שטרם היה בחדר, אבל החדר בפירוש עבר שינויים, חידות מסוימות שודרגו – גם ברמת הקושי וגם בשינוי של פרטים שהיו קצת מעיקים, חידות פחות טובות הוחלפו, הסתבכויות טכניות (נושא של ספירת מטבעות למשל) הוחלפו באמצעים מוצלחים יותר.
התקשורת עם המפעיל (לא שנזקקנו לה במיוחד) עבדה היטב.
היו רגעים שהרגשנו שקצת נתקענו, בכל זאת כבר לילה וחדר לא קל, אבל הצלחנו להתאושש ללא רמזים ולסיים את החדר ב-38 דקות. הזיכרון של החדר במצבו הקודם עזר במידה מסוימת כי חלק מסדר הפעולות היה מוכר, אבל לא יותר מדי, השינויים בהחלט משמעותיים וכולם לטובה.
נאמנות החידות לתמה של החדר גבוהה, בכל אביזר משתמשים באמת רק פעם אחת וכמות המסיחים (הפריטים שאין בהם שימוש ומהווים רק תפאורה) סבירה בהחלט.
לסיכום:
מומלץ למי שטרם עשה את החדר – אך לא כחדר ראשון (הוא יותר קשה ממה שהיה בעבר)
מומלץ למכורים שעשו את החדר מזמן.
שווה ביקור לכל מי שעשה אותו לפני למעלה משנה, עדיף יחד עם קבוצה שטרם ביקרה בחדר.

השירות והאירוח – 10!

אמנם רק לפני שבוע היינו בחדר בריחה, אבל הוא לא היה מתוכנן מראש, ואילו החדר הזה דווקא תוכנן מזמן. לכבוד יום ההולדת של הילה החלטנו שנפרגן לעצמנו חדר בריחה בזוג – רק שנינו, בלי הילדים.
נעזרתי בחוכמת ההמונים, בחוכמת המומחים ובקצת היגיון בריא ובחרתי בלכודים בזמן להיות החדר העשירי שלנו, הזמנו את הגרסה הקשה.
תכננו להגיע מוקדם, באמת תכננו, אבל מצאנו את עצמנו לכודים במרחב בפקקים של תל-אביב כך שהגענו ממש דקה לפני השעה המיועדת, אבל גם זה בסדר.
התקבלנו בחביבות על-ידי ריקי, שירותים, לובי נוח להמתנה עם מים ושתייה חמה (יש גם נחשי גומי בקערות – אבל סוכריות בתוספת נפט זה לא הקטע שלנו).
מכיוון שיש לנו קצת ניסיון ריקי חסכה לנו את ההסבר על חדרי בריחה בכלל והתמקדה בדגשים לגבי החדר הספציפי הזה, הסבר ברור, ממוקד ומדויק. גם סיפור המסגרת הוצג בצורה טובה והופ אנחנו בחדר.
החדר מרווח למדי ויכול בקלות להכיל 6 אנשים, אם כי אני לא בטוח שהוא יכול לספק תעסוקה ליותר מארבעה.
גילינו שהעבודה בזוג שונה מאוד מעבודת משפחה ברביעייה, נדרשנו להרבה פחות תיאום, אבל מאידך כמות הידיים והמוחות הפעילים מצומצמת יותר ולכן שנינו עסקנו בכל החידות.
התפאורה אוטנטית, החידות מעניינות ומגוונות. שיטת התקשורת עם המפעילה ייחודית, ברורה ובנויה למניעת אי-הבנות. נזקקנו להכוונה קלה בחידה אחת (סתם חוסר תשומת לב לפרט קטן) ובשלב יותר מתקדם (בדקה ה-52) לרמז קל שאפשר לנו לסיים את החדר תוך 54 דקות.
להפתעתה של המפעילה, דווקא את שתי החידות המסובכות ביותר בחדר פתרנו בקלות ובמהירות, אבל אנחנו כבר מכירים את התופעה הזו מחדרים קודמים. יצאנו מרוצים.
מומלץ לזוג מנוסה או עד ארבעה מתחילים, ילדים קטנים לא ימצאו בחדר עניין.

ולחצי השני של יום-ההולדת, מסעדה כמובן, הזמנו מראש מקום בטאיזו, אמנם מבחינת המיקום המסעדה דווקא יותר מתאימה לארוחה שאחרי הצד האפל של האמנות, אבל זה לא העיקר.
מסעדה אסיאתית מדהימה – קצת רועשת בשעת השיא של 13:00. החלטנו להקשיב להמלצות המלצרית ולקחת מנות מכל הקטגוריות, המנות מוגשות לפי הסדר המתאים מבחינת עוצמת הטעמים ומורכבותם, כל הגשת מנה מלווה בהנחיות כיצד מומלץ לאכול אותה, שירות מקצועי וגם פינקו אותנו לכבוד יום-ההולדת, טעמים מופלאים שלא מוכרים לי ממסעדות אסיאתיות אחרות בארץ, ובפרט קינוחים שלא מהעולם הזה.

כששמעתי שיש תוכנית חדשה "קרב השפים הגדול" שבו יתחרו אייל שני ויונתן רושפלד- שמחתי.
הרי בכל קרב כזה תמיד יהיה מפסיד, ולראות בעלי אגו כל-כך גדול מפסידים, זו חייבת להיות חוויה.
ואם זה מתבצע באיטליה בטח נראה אוכל טוב ואולי נלמד משהו.
אחד הקרבות בנאפולי נסב סביב פיצה, מי שמהפרטים מעניינים אותו, יכול לחפש את הפרק באינטרנט, מה שמצא חן בעיני היה הבצק שנראה מדהים, קצת דברים מלמעלה, הופ לתנור וצ'יק-צ'ק החוצה אחרי פחות מדקה. הבצק תפוח בקצוות, מבעבע וקצת חרוך – ראיתי, ורציתי גם.
אז הלכתי לחפש באינטרנט, לא את חוכמת ההמונים אלא את חוכמת המומחים.

הבעיה הכי גדולה בהכנת פיצה בבית היא התנור, פיצה אופים בחום של עד 400-550 מעלות ואילו תנור ביתי מגיע רק עד 250. אפשר להשתמש באבן שמוט כדי להגביר את הולכת החום, אבל זה רק אספקט אחד כי יש גם הסעת חום וקרינה – בקיצור פיזיקה. הפתרון בהמשך…

לא פחות חשוב מהתנור, הוא הבצק, יש מתכונים רבים עם ואריאציות שונות ומשונות, עד היום השתמשתי במתכון הישן והטוב שעל שקיות השמרים הישנות, אבל עכשיו הגיע הזמן לדבר האמיתי.
לקבלת בצק פיצה טוב אין צורך בסוכר וגם לא בשמן, כל מה שצריך זה קמח מתאים, שמרים, מלח ומים וזמן – הרבה זמן.
קמח מתאים הוא קמח עתיר חלבון, במגע עם המים המולקולות נמתחות ונקשרות ליצירת מטריצת גלוטן, הגלוטן הוא שמעניק לבצק את המבנה וככל שיש יותר גלוטן כך הבצק יהיה יותר גמיש ויווצרו בו יותר כיסי אוויר. הזמן מאפשר לאנזימים לפרק את הקמח לסוכרים ומקנה טעם, כולל מתיקות, לבצק – בקיצור כימיה.
עד כמה סוג הקמח משנה? אני לא יודע בוודאות, אבל ליתר בטחון השתמשתי בקמח לפיצה של שטיבל – מס' 15 – קיים בכל סופר, המהדרין מספרים על קמח 00.
מרכיבים – היחסים הנכונים במשקל הם
– 100% קמח
– 60% מים
– 2% מלח
– 1% שמרים
ובמתכון שימושי יותר (6 פיצות אישיות בגודל מכובד)
– 1 שקית שמרים (11 ג')
– 750 גרם קמח
– 5 כפיות מלח גס (פחות כפיות אם יש מלח רגיל)
– 500 מ"ל מים

מערבבים בקערה גדולה (זה תופח המון!) את הקמח עם השמרים והמלח, מוסיפים את המים ולשים עד שאין קמח יבש בקערה (אין צורך בלישה מאומצת – הפעם עובדים עם המוח לא עם כוח), מכסים היטב בפלסטיק נצמד ומשאירים לתפיחה בטמפרטורת החדר למשך 8-12 שעות.
הופכים את הבצק על משטח מקומח, מחלקים ל-6 חלקים שווים ומכניסים כל חלק לקופסת פלסטיק אטומה. מניחים לתפיחה במקרר למשך 2-4 ימים (אני בדקתי את התוצאה אחרי יומיים ואחרי שלושה).
מוציאים מהמקרר, מגלגלים תכולה של כל קופסה לכדור ומשאירים בטמפרטורת החדר לפחות שעתיים לפני האפייה (ניתן לכסות בקערה גדולה כדי שלא יתייבש) – השמרים צריכים להתעורר 🙂 אם חיכיתם כבר 3-5 ימים, אל תוותרו על השעתיים האלה!

השתמשו במחבת כבדה (זוכרים הולכת חום) שניתן להכניס לתנור, פזרו עליה מעט קמח, שטחו בתוכה את הבצק, נסו להשאיר את השוליים גבוהים יותר מאשר המרכז. מרחו את רוטב העגבניות, פזרו את הגבינה האהובה עליהם (רצוי מוצרלה מגוררת), הוסיפו כיד הדמיון (פטריות, זיתים, עוד גבינות, תירס, אננס, פסטרמה…).

הניחו על הלהבה הגדולה ביותר של הכיריים למשך 3 דקות לפחות או עד שהבצק תפח משמעותית ומופיעות בשוליים שלו בועות גדולות, העבירו מיד לגריל (זוכרים קרינה) – הכי קרוב לגריל שאפשר, בתנור שחומם מראש (זוכרים הסעת חום) למשך 2 דקות או עד להשחמה.
העבירו את הפיצה מהמחבת לרשת או לקרש חיתוך ובתיאבון!

בקרב כל הטועמים הייתה הסכמה גורפת שזהו בצק הפיצה הטעים ביותר שאכלנו בשנים האחרונות.
לגבי מידת התפיחה והבועות, זה עניין של טעם, יש מי שמעדיפים בצק דק-דק.

עם שמונה חדרי בריחה מאחורינו, הרגשנו בשלים להשתתף בהרצה של חדר בריחה חדש לפני פתיחתו לקהל הרחב. בדרך כלל יש לנו מה להגיד על החדרים, אז למה שלא נביע את דעתנו בשלב שעוד אולי אפשר להשפיע? חוץ מזה, הצצה קטנה אל מאחורי הקלעים המלווה בהרגשה קטנה של שותפות יכולה להיות דבר נחמד.
לאחרונה התרבו בקבוצת הפייסבוק "חדרי בבריחה ישראל" הגרלות להרצות של חדרים חדשים – "תעשו לנו לייק, ושיתוף וכו'" הם אומרים, "ונגריל בין כולכם הרצות". גם אם חלקם באמת עורכים הגרלות, מה הסיכוי שיבחרו בנו? עד עכשיו בכל מקרה, זה לא קרה.
לכן כששמענו שמשפחה שאנחנו מכירים פותחת חדר בריחה ועושה הרצות, התקשרנו מיד, הם שמחו מאוד שנבוא וכך גם אנחנו.
בייביסיטר בהתראה קצרה לא מצאנו אז ארזנו תיק עם ענבים, עוגיות, טאבלט ומשאית צעצוע וקיווינו שזה יספיק בשביל לשעשע את בן ה-4.5, כי מהחדרים האחרונים הוא לא התלהב במיוחד.

אז הרחקנו בנסיעה עד תל-מונד (איזה כיף שזה כל-כך קרוב) לביקור בחדר "תקועים בלב-ים" של תיבת פנדורה.
ניכר כי בתכנון החדר הושקעה מחשבה, גם בבנייה, גם בעיצוב, גם בחידות ובשילובן בתמה (נושא) של החדר שהיא – אנחנו מלחים בספינה שהקפטן שלה נחטף על-ידי פירטים, ועלינו להיעזר ברמזים שהקפטן השאיר על-מנת לחזור ולקחת פיקוד על הספינה. בהתאם לכך החידות אינן עתירות טכנולוגיה ופעלולים כמו למשל באיום האירני, אלא יותר דומות בסגנון לצד האפל של האמנות.
החידות טובות ונמצאות בשפע ולכן אפשר להתפצל ולעבוד על דברים במקביל, ולרובן קשר מובהק לתמה של החדר. יש הפתעות בחדר – דברים שלא ראינו עד היום וזה נחמד. החדר מתאים מאוד גם לילדים, בן ה-4.5 התלהב מאוד מהעיצוב והאביזרים והצליח להעסיק את עצמו (ואותנו) מבלי שנזדקק לתכולת התיק שארזנו בשבילו!

החדר בעצם גמור ואמור להיפתח רשמית עוד השבוע כך שיכולנו לעשותו ללא כל התערבות מצד המפעילים. לא נזקקנו לרמזים וסיימנו אותו ב-38 דקות כך שאנחנו מחזיקים נכון לעכשיו בשיא של החדר :-). הצלחנו לעקוף את אחת החידות, מה שהפתיע קצת את המפעילים אבל אם יש אפשרות כזו בחדר, אנחנו אלה שנמצא אותה, בדיוק כמו שעשינו בקפריסין.

בסיום התיישבנו בלובי לדיון על החדר, חלקנו את החוויות ואת ההצעות לשיפור – חלקן קשורות לעמידות של חלק מהפריטים, שמענו קצת על בניית החדר ועל מיני התלבטויות.
יש כמובן מים, שתייה חמה, פאזלים על השולחן, ארונית לנעילת טלפונים/תיקים, שירותים – בקיצור כל מה שנחוץ.

מתאים לדעתנו לארבעה-חמישה מתחילים או שניים-שלושה מנוסים.
טוב כחדר ראשון – בהחלט יוצאים ממנו עם טעם של עוד.
יש צורך לדעת עברית.
לא נגיש לכסאות גלגלים, נשים בהריון או בעלי מוגבלויות פיסיות.
מתאים מאוד לילדים בכל הגילים.

שווה ביקור!

אם מחפשים היטב ניתן לראות בתמונה את הרגל של הזאטוט המתחבא