כשהתבוננתי בסלמון העייף בסופר, קרץ לי פתאום פורל.
"תראה איזה גדול אני" הוא אמר.
הפורלים שנמכרים בארץ הם בדרך כלל במשקל של 300-600 גרם, אבל הפורל הזה שקל קצת מעל 800 גרם (אחרי ניקוי) – פורל ורוד יפהיה במיוחד.
הדלקתי חיש מהר את פחמי הליצ'י החדשים בארובה – הם כל כך מצאו חן בעיני שהחל מתחילת השבוע אני גם מוכר אותם (מוזמנים ליצור קשר :-)). הכנסתי אותם (כמות לא גדולה) למעשנה וגם מילאתי את תבנית המים בהרבה מים כדי לייצב את הטמפרטורה על בערך 90 מעלות.
למעשנה החדשה שלי אין מוט תליה (נקודה שעוד אטפל בה בעתיד) והמרחק מתחתית הרשת העליונה עד למטה לא אפשר תלייה של הענק הזה (אורך של יותר מ-40 ס"מ), אז שימנתי היטב את הרשת ואת הדג והשכבתי אותו באלכסון על הרשת, הוספתי שבבי הדרים והתפניתי לעיסוקים אחרים.
אחרי שעה הדג התחיל להזהיב והגיע הזמן להפוך אותו.
אחרי שעה נוספת הטמפרטורה הפנימית של הדג הגיעה ל-72 מעלות שזו נקודה מצוינת לסיום העישון.
כדי לעשן דג כזה באופן בטיחותי לחלוטין יש צורך להגיע לטמפרטורה פנימית של לפחות 71 מעלות (מידע נוסף יש בשפע באינטרנט).
אחרי שעתיים הדג היה זהוב כנדרש, העור קיבל את המרקם המוכר והנוזלים השקופים טפטפו החוצה.
פתיחה של הדג הציגה בשר ורדרד יפהפה (מצטער על איכות התמונות – המצלמה לקראת סוף חייה).
מזמן, אבל מזמן, אם אי-פעם בכלל, לא אכלתי פורל כל כך עסיסי. הגודל של הדג והעישון בטמפרטורה נמוכה יחסית הניבו תוצר מדהים. גם הטעם היה טוב מאוד, אם כי עשן מעצי פרי נשירים, במקום הדרים, היה יכול להוסיף נופך מעניין יותר.