מסעדת מעושנים חדשה

לרשימת מסעדות הבשרים המעושנים באזור שאני רוצה לבקר בהן התווספה לפתע מסעדה חדשה שלא הכרתי. הוזמנתי לבקר ולכתוב, אז איך יכולתי לסרב. מסעדת Bar B Que גריל אוסטרלי בהרצליה פיתוח, שהייתה עד לא מזמן פתוחה רק בצהריים, פתחה את שעריה גם בערב – מסעדה כשרה.המסעדה בבעלותו של ג'ייסון פרנק, צעיר אוסטרלי בעל שורשים מדרום אפריקה שעלה לארץ לפני מספר שנים, שמה לעצמה מטרה להביא לקהל הישראלי חוויה של בשרים מעושנים ובשרים המבושלים בסו-ויד.

עיון מקדים בתפריט הציג לנו את הבעיה הרגילה – איך נוכל לטעום מדגם מייצג בביקור אחד?
מלבד מנות ראשונות ועיקריות מציע התפריט גם מספר מגשי בשרים – הזדמנות עבור המסעדה להציג את יכולותיה והזדמנות עבור זוג סועדים לטעום מן המבחר הקיים – אז החלטנו מה כדאי לאכול ויצאנו לדרך.
הכבישים ביום חמישי בערב הם שמחה אחת גדולה, בעיקר שמחה לאיד על כך שאלפי המכוניות המזדחלות בפקקים האיומים נוסעים צפונה, ואילו אנחנו נוסעים דרומה לכיוון הרצליה.

האווירה במסעדה נעימה והיא מקושטת במספר אלמנטים אוסטרליים כך שניתן להבין מה הכיוון.
שאלנו את המלצרית מה כדאי לאכול על-מנת לקבל חוויית טעימות והיא המליצה על מגשי הבשרים ובפרט על שני המגשים שתכננו עליהם מראש, אז הזמנו את אוסטרליה על הצלחת (קרעי אונטריב בקר מעושן, רצועות סינטה, צ'וריסוס) בתוספת בטטה בתנור בשבילי ואת בונדיי (אסאדו בעישון ארוך, קרעי אונטריב, כנפיים ברוטב ברביקיו ביתי מהמעשנה) בתוספת צ'יפס בשביל בן ה-15.

בעוד אנו ממתינים, הגיע לשולחן לחם טרי, קריספי מבחוץ ורך מבפנים מלווה בשמן זין וחומץ בלסמי, ממרח עשבים ירוק וממרח שום עם טעם נפלא ונטול העקצוץ והחריפות של שום טרי (האם הוכן בסו-ויד?).
המנות העיקריות הגיעו מלוות בתוספות.
הצ'יפס דק ומתובל וטעים בהחלט והבטטה התגלתה כלא פחות משלוש בטטות שנאפו זמן רב בתנור והתוצאה רכה ומתוקה בדיוק כמו שצריך. כמו עם הלחם גם כאן הייתה חסרה לי החמאה, אבל מה לעשות המסעדה כשרה.

האוכל מגיע במגש מתכת ומונח על נייר מודפס, הפרזנטציה גם נעימה לעין וגם נוחה לאכילה.
ואלא אם נתקלתם בנתח קשה במיוחד הנייר גם יישאר שלם עד לסוף הארוחה.

אוסטרליה בצלחת

המטבלים, החמוצים, הסלטים וכל מה שמסביב נראה טוב, טרי וברובו גם טעים מאוד, אבל באנו בשביל הבשר המעושן 🙂
קרעי האונטריב טעימים מאוד, טעם חזק של בשר די קריספי עם ניחוח מעודן של עישון, ניכר שהבשר עבר בישול ארוך שכן השומן התמוסס היטב.
חתיכת הסינטה טעימה, גם הבשר עצמו וגם הטיבול, אבל מידת עשייה של וול-דאן לא ממש מתאימה לנתח הזה וגורמת לו להיות קשה ולעיס יתר על המידה, לא הבחנו בטעמי עישון.
נקניקיית הצ'וריסוס הייתה קשה ויבשה, לדעתי סבלה גם מחוסר שומן וגם מבישול יתר (אגב היא גם חריפה).

בונדיי

כנפי העוף היו מצוינות, הבשר עשוי במידה הנכונה (כלומר היטב)  ובכל זאת עסיסי, הציפוי מתקתק ומקורמל והעישון מורגש – יופי של ביצוע.
האסאדו נטול עצמות, פרוס דק ביותר, הבשר במרקם קשה ומכיל קרומים שלא היו צריכים להיות בו, העישון מורגש אבל טעם הבשר מאכזב.

באחד השולחנות הסמוכים נראו המבורגרים יפים… לרגע התפתינו לטעום גם…
אבל במחשבה שנייה הבנו שאנחנו כבר שבעים.
תפריט הקינוחים נראה מעניין ושקלנו אם לחלוק פאבלובה, אבל גם עליה נאלצנו לוותר מחוסר מקום בבטן.

הדרך צפונה התחילה בסדר אבל בשלב מסויים הצטרפנו גם אנחנו לאלפי המכוניות הזוחלות צפונה בפקק האדיר של כביש 2.

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *