השפיץ צ'ך האחרון ליישון שבחר עבורי יניב מהמיטמרקט נראה כל-כך טוב שלקחתי גם חתיכה מהצ'ך – 1.25 ק"ג ושמתי אותו בשקית יישון DryBag נפרדת. השפיץ יושן בדיוק חודש והיה טעים כמו תמיד – הקלות שבה מתרגלים לבשר משובח מטרידה – למי שבכל זאת רוצה יותר פרטים, השפיץ צ'ך הקודם נראה ככה.
אחרי 5 שבועות פתחתי את השקית עם הצ'ך.
למי שעדיין לא סגור על הריח, זה הולך ככה:
כשהבשר על קרש החיתוך אז בהינתן משטח עבודה בגובה ממוצע ואדם בגובה ממוצע עם אף מממוצע, לא אמורים להריח כלום.
כשמקרבים את האף לבשר ומבצעים פעולת הרחה, יש ניחוח עדין, מרוכז ונעים של בשר.
אם אתם מזהים ניחוחות אגוזיים, גבינתיים וכדומה – זה מצוין (עשיתם קורס טעימת יין?)
אם זה ריח חמצמץ – כנראה לא השתמשתם בבשר טרי (נכון?)
אם זה מסריח – משהו השתבש והבשר כנראה מקולקל
גילפתי את הבשר היבש מכל הצדדים ונשארתי עם חתיכה נאה
חתכתי לשניים והתגלה המראה המרהיב הבא ולכל מי שתוהה מה זה:
כן, אני בטוח שזה זה צ'ך ולא דנבר קאט
כן, זו פרה ישראלית מזן הולשטיין ולא ואגיו
פרסתי לפרוסות בעובי של בערך 2 מ"מ
חיממתי מחבת, צרבתי משני הצדדים, פיזרתי מעל טיפה מלח והתיישבנו לאכול בליווי מלפפונים חמוצים ושום קונפי תוצרת בית (87 מעלות, 4 שעות בסו-ויד).
המלצה: כדי לצמצם את אחוז הפחת מומלץ ליישן חתיכה גדולה יותר, אפשר יחד עם השפיץ.
נראה מצוין, ואני שואל, למה לא לתת ליניב לישן אותו אצלו בתנאים מבוקרים?
ולוותר על הכיף של לעשות את זה בעצמי? 🙂
נתח גדול כמו שדרת אנטריקוט בהחלט הייתי משאיר על המדף במקרר של המיטמארקט, אבל לנתחים קטנים וליישון לזמנים פחות שגרתיים – עדיף בבית (במיוחד אם לא גרים קרוב לקצב)