לא בהכרח כזה שוס

אחרי ארוחת צהריים מוצלחת בבר בשר וארוחת ערב קלילה במסעדת "טי בון" שמשקיפה על ברכת רם (חציל בטחינה מוצלח במיוחד וקערה נדיבה של אדממה) וסיור עששיות לילי

הגיע יום חדש שגם בו צריך לאכול – פשוט אין ברירה 🙂
אז אחרי סיור כיפי ביקב רמת הגולן וקצת טעימות יין
   

וסיור מוצלח הרבה פחות בבית הבד בקצרין, הגענו למיטשוס. הפאניקה שכדאי להזמין מקום מראש הייתה טיפה מוגזמת – התחלנו כסועדים היחידים וגם כשיצאנו התמלא רק עוד שולחן אחד :-).
טוב, בחום הזה מי בכלל רוצה להסתובב בחוץ.
הזמנו מתפריט העסקיות שמגיעות בהגשה נאה:
שיפוד פיקניה – טעים מאוד ועסיסי

המבורגר – הטעם לא יותר מבסדר, טיפה יבש, ריבת בצל מוצלחת

שיפוד נתח קצבים – אחרי שהמצלרית הלכה לברר, הסתבר שיש גם עבה (אונגלה) וגם דק (סקירט), לקחתי את העבה – הבשר היה טעים אבל קשה מאוד ללעיסה.

נקניקייה עם כרוב כבוש – הגיעה ללא כרוב כבוש כי לא היה ?!? – בדיוק מסוג הדברים שאתה מצפה לשמוע לפני שמגיעה המנה.

המנות לוו במה שכונה אנטיפסטי שהיה בעצם מגוון ירקות צלויים/אפויים (שום, גזר, קלחי תירס, בטטה, תפו"א, קישור וגזר), חלקם מצוינים וחלקם קצת פחות.
הארוחה הייתה בסה"כ טובה למעט הפאדיחה של הכרוב כבוש, אבל חוץ מהפיקניה שבאמת הייתה משובחת, המנות לא מצדיקות את המוניטין של המקום. המחיר הוגן.


בוויטרינה של החנות הצמודה לא היה בכלל בשר, אבל מידי פעם נכנסו אנשים ויצאו עם שקיות אז נכנסנו לבדוק. "הבשר נראה טוב, נכון?" שאל אותי בחיוך מי שהתגלה מאוחר יותר כעונה לשם מאהר. "בוא כנס למקרר ותראה מה יש לנו". כשהתברר למאהר שהאנטריקוט והפילה פחות מעניינים אותי ושאני מחפש נתחים למעשנה, החיוך שלו התרחב עוד יותר.

אחרי שבחרתי מספר נתחים (שורט ריבס, אונטריב ופיקניה) והכנסתי לציידנית שאני לא מסתובב בלעדיה, הוזמנתי לבדוק את המעשנה הענקית בחצר האחורית שמשמשת בעיקר לעישון חזה אווז עם גזם ענפים של גפן. המשכנו לראות את המזקקה של העראק, את היקב (סלוקיה) עם חדר החביות וחדר הבקבוקים ונפרדנו כחברים טובים.

נכון לכתיבת הפוסט הספקתי להשתמש רק באונטריב (שערות בסו-ויד) והוא דווקא כן היה שוס!

 

פורסם בקטגוריה מסעדות, עישון, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *