יום 8 – 2/4/2018 – אזור Devin – מערות, שטן ומים חמים

פתחנו בארוחת בוקר בחדר באוכל של המלון
היו 4 אפשרויות בתפריט, אז לקחנו אחת מכל אחת

שוב הטבח/טבחית מראים שהם יודעים את עבודתם – פשוט וטעים.

התארגנו עם ביגוד חם שכן הזהירו אותנו מראש שלא כ"כ חם במערות ויצאנו לדרך.
תחנה ראשונה "מערת לוע השטן" (מערה קארסטית עם זרימת נחל ומפלים) – מערה שזורם בה נחל תת-קרקעי ומפל גבוה שצונח בתוכה ברעש. על-פי האגדה אורפאוס ירד במערה זו אל לב האדמה כדי להציל מממלכת המוות את אורידיקה אהובתו, ושם המערה ניתן לה בשל היציאה התלולה ממנה אל מה שנראה כלוע השטן. איך בכלל נראה לוע של שטן?

אנחנו סבורים שטיפוס של 302 מדרגות תלולות מאוד בתוך מערה הוא מעשה שטן ובכל מקרה הבולגרים לא מתכוונים לקחת על עצמם את האחריות על שום דבר.

אבל אחרי הטיפוס אל המפל של אתמול שרירנו כבר מזהים את ההרגשה ורק גונחים בעייפות -"שוב? לא נמאס לכם?" אבל היופי של המפל שווה את זה.


בדרכנו חזרה אל תחנת המוצא יש דוכנים עם אבני קוורץ למיניהן ושועלים שראו ימים טובים מאלה.
את האבנים נפגוש שוב גם ביציאה ממערת יגודינה – דוכני מזכרות קצת משונים אבל שיהיה.

תחנה שנייה "מערת יגודינה" (מערת נטיפים) – מערה שבה הטמפרטורה כ-6 מעלות צלזיוס, ומתקיים בה סיור כל שעה עגולה (למעט הפסקת צהריים) בבולגרית צחה, אבל המדריכה הבינה שאנחנו לא ממש דוברי השפה ומידי פעם הגניבה לנו הסברים באנגלית רצוצה ובתמורה למדה מאיתנו איך אומרים פילים ותנין בעברית. תשאלו למה הנושא עלה? כי בתוך מערת הנטיפים היפה הזו לחלק מהצורות קראו בשמות של דברים שהן מזכירות – סנטה קלאוס, כריש, מגדל פיזה, וכאמור פילים ותנין. הדמיון קלוש אבל לא נתווכח איתם.

מאידך עטלפים באמת יש במערה (11 סוגים טוענת המדריכה).

אחרי סיור במספר מערות נטיפים ברחבי העולם, דעתנו המלומדת היא שהמערה "שלנו" ליד בית-שמש לא נופלת מחברותיה ברחבי העולם.

המפגש היומי עם השלג

חזרנו למלון, לקחנו בגדי-ים ומגבות ונסענו לבריכה שגילינו אתמול. הטמפרטורה בחוץ בסביבות 18 מעלות שזה יותר חמים מאשר 12 מעלות באזור המערות או 6 מעלות בתוך המערות, אבל זה עדיין לא בדיוק טמפרטורה לשחייה בחוץ, אלא אם המים בטמפרטורה של 37 מעלות.
אבל נחשו מה, אולי בטפטוף הכניסה לבריכה המים חמים, אבל בבריכה עצמה – ממש לא! 
לכן די מהר עברנו לבריכה הקטנה שאליה המים נכנסים ב-45 מעלות ובפועל הם בטמפרטורה חמה ונעימה של בערך 37. יש להם ריח קל של גופרית (ביצים סרוחות בלשון העם), אבל אחרי יום של הליכה זה כיף גדול. בעיקר שכל האירוע קורה ממש לצד הזרם הסואן של הנהר.
 

משם חזרנו למלון לארוחת ערב נינוחה ואיטית. נראה שעלינו על השיטה – לוקחים איתנו את הלפטופ, הטבלט, חוברת צביעה וכל השאר, ופשוט בין המנות שמגיעות בקצב איטי ביותר כותבים פוסט, מתקדמים בחוברת, דנים על האפשרויות של הטיול של מחר – הרבה יותר נוח ומואר מאשר בחדר, והאוכל מגיע כשהוא מגיע. לא מחכים לו והוא תמיד מפתיע לטובה.