יום 4 – 21/9/2018 – נכנסים לסטרנדז'ה

Friday, 21st September 2018 - יום 4
התוכנית להיום - חוות סוסים, חוות פורלים, בדרך למלקו טרנובו
לינה: Motel Koziyal Rog
(100 אירו כולל ארוחת בוקר)

סיבוב אחרון על שפת הים

ניקוי נעלים במברשות כשיוצאים מהחול (חכמים הבולגרים האלה) 

הסנפה אחרונה של ניחוח הוורדים הנהדר

אחרי ארוחת בוקר אחרונה במלון הזה יצאנו לכיוון מועדון הסוסים המלכותי. בשלב מסוים ירדנו מהכביש ולאחר מכן ירדנו גם מהאספלט ואז Google Maps כבר לא בדיוק זיהה איפה אנחנו, אבל בכל זאת הגענו אל החווה. כלבים יפים יש, גם תרנגולות, ברווזים, סוסים, חמורים, סוסי פוני ובסופו של דבר גם נגלו לעינינו אנשים – דוברי בולגרית שוטפת כמובן. אחד מהם הרים טלפון למישהו דובר אנגלית שבירר איזו רכיבה בדיוק אנחנו רוצים ולכמה אנשים והתבקשנו להמתין. הגיעו עוד כמה עובדים שהלכו לבחור סוסים מתאימים ולשים עליהם אוכפים…
בינתיים חיכינו בצל, האזור מטופח ומסודר ושומם למדי, כיף להגיע באמצע השבוע ולא בחופש. תומר קיבל סוסה יפהפיה שחורה לבנה בשם סטארדאסט, והילה סוסה לבנה בשם סטלה, ושניהם יצאו לרכב אל השקיעה.
  

טוב לא בדיוק שקיעה אבל אזור כפרי פסטורלי של שדות פרושים לכל האורך. מרחוק רואים את קצה הים של בורגס ומסביב שקט. היה כיף.

יצאנו מחוות הסוסים בדרך לתחנה הבאה – חוות פורלים (בכל זאת לא כולם רכבו על סוסים). הנופים השטוחים של בורגס התחלפו ליערות ירוקים וצפופים. בהדרגה האספלט הכבוש הפך לאספלט גרוס ואז לכורכר ואז לסתם שביל שלא בטוח שתוכנן למכוניות. החוכמה של Google Maps באזור הזה מוטלת בספק, אבל בסופו של דבר אחרי נסיעה בדרך לא דרך שאולי ג'יפ היה צולח אותה טוב יותר, הוחזרנו לכביש. לא רק החוכמה של אמצעי הניווט אלא גם הדיוק שלו לוקים בחסר בחבל ארץ זה ומצאנו את עצמנו ב-Kovach ולא ב-Ribarnika. מסתבר שהמרחק ביניהן במציאות הוא אמנם לא גדול (בערך 500 מטר) אבל מבחינת הניווט הם במרחק 0 מטר 🙂 מכיוון שהמקום נראה טוב, יער של עצי אלון גדולים, התיישבנו. מה אכפת לנו מאיפה יגיע הפורל? העיקר שיגיע.
בעלת המקום דיברה מעט אנגלית, וגם מעט עברית (עבדה כמה שנים בקזינו בבורגס) אז הזמנו את מרק הבית (פעמיים) ולחם שהיא המליצה עליהם, גם גבינת בופלו על הגריל, פורל על הגריל, נקניקייה מקומית ופלטת ירקות. בתוספת בקבוק מים גדול, אספרסו וקפה הפוך החשבון הגיע ל-40.70 לבה קרי 87.5 ש"ח.
חוץ מהקפה ההפוך, הכל היה ממש טעים. מה שברור זה שהטעם ממש אינו פונקציה של מחיר.

   

המשכנו בדרך למלון ובדרך עצרנו בעיירה Brashlyan, דוגמה טיפוסית לבתי עץ מהמאות הקודמות.

המקום מהוונה נקודת מוצא למספר מסלולים רגליים מעניינים באזור, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למלון שלנו ולנוח קצת. המלון ממוקם בפסגת ההר המקומי עם נוף מיוער מסביבו ומחנה של המג"ב המקומי צמוד אליו. הגבול עם טורקיה הוא 20 דקות מכאן (ברגל) ואנו מרגישים מאד מוגנים 🙂

יצאנו לסיבוב קצר במלקו טרנובו בירת הנפה אך מסתבר שבעיירה אין הרבה מה לראות והביסטרו נראה יותר כמו הפיצריה שבה מתכנסים הילדים להעביר כמה שעות עד שיקראו להם הביתה.

בלית ברירה חזרנו למלון לארוחת ערב במסעדה שבקומה השניה. השירות חביב ונטול אנגלית, האורחים – בעיקר החיילים מהמחנה הסמוך, והאוכל נע בין מצוין למעדנים המקומיים*, ועד לבלתי אכיל למה שקוראים לו פה בהגזמה יתרה – קפוצ'ינו. 

Strandzha Grandfather
(מסתבר שהייתה אי-הבנה עם המלצרית ומה שקיבלתי היה Fillet Elena)
פילה חזיר מיובש בתבלינים עם דגש על צתרה, טעים מאוד ולא דומה לשום דבר אחר שאני מכיר. צריך לבדוק את הנושא הזה לעומק.

יאללה לישון – מחר מטיילים בטבע סוף סוף.

פורסם בקטגוריה בולגריה 2018 - #2, בחו"ל, מסעדות. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *