אחרי ארוחת הבוקר המפנקת הילה המשיכה להתפנקות במסאז' בספא בעוד אנו אורזים ומתכוננים לפרידה מהמלון ומבנסקו. מזג האוויר נאה והשמש זורחת, ואנחנו נוסעים לכיוון הרי רילה המושלגים.
בצידי הדרך יש מסעדות המגישות פורלים הגדלים בנחל הזרם בסמוך. כשהגענו למנזר, להלן מנזרילה, גילינו שאמנם השמש זורחת אבל בחוץ ממש קר, ויעידו על כך גושי שלג גדולים שנמצאים בכל פינה ולא ממש נמסים. הזאטוט יצא בלבוש לא מספק מהאוטו, ואם השנה נתנה לו את המעיל שלה, ובתמורה קיטרה ללא הרף כמה קר. מנזרילה, אחד ממקומות החובה בבולגריה ואתר מורשת תרבותית עולמית של אונסקו מרשים מאוד גם במיקום שלו למרגלות ההר המושלג, גם בגודל וגם בארכיטקטורה.
בדרכנו חזרה עצרנו באחת המסעדות שעל גדת הנהר בשביל לאכול פורלים בגריל. הנסיעה עד לדירה שלנו בסופיה ארכה כשעתיים, כשבדרך מלווים אותנו מראות ההר המושלג.
נציג החברה המתין לנו בדיוק ליד הדירה, מה שהיה מזל כי הגענו לרחוב ללא מוצא ופשוט נעמדנו באמצע הכביש ותהינו מה הולך לקרות עכשיו. הדירה אמנם ממוקמת בבניין ישן אבל משופצת ונעימה, מרווחת מאד, והכי חשוב – ממש על שדרת ויטושה – הרחוב היפה עמוס החנויות ובתי הקפה (הרמבלס של סופיה). המרפסת צופה לרחוב ומיד זיהינו כמה חנויות שהכרחי לבקר בהן 🙂
אחרי שהעלינו את המזוודות למעלה נסעתי עם הנציג לחניון תת קרקעי עליו שומרים אחר כבוד חבורת בולגרים בגודל של מקררים וארשת של אנשי מאפיה. מה שכן להכניס רכב 7 מושבים בסיבובים משונים בתוך החניון הם יודעים מצוין.
אחרי התמקמות ופריקת מזוודות, ולמרות עייפות מסויימת שהחלה לפשות בנו, הוחלט לא להיות פדלאות ולנסוע ל-Paradise Mall שבדיוק חגג יום-הולדת 5. גדול יותר, מרשים יותר, מגוון יותר וזול יותר מכל קניון בארץ. עברנו גם בסופר, קנינו מצרכים ובישלנו לעצמנו ארוחת לילה בייתית.