קמנו רעננים אחרי לילה של שינה טובה.
הגענו לתובנה שלמרות שיש עוד המון דברים שאנחנו רוצים לעשות ולראות היום בברצלונה, הרי שלמעט חדר הבריחה שכבר הזמנו ושילמנו עבורו, כל השאר הוא מבחינת רשות ולא חובה. אנחנו אמנם רוצים להמשיך ליהנות, אבל כבר הספקנו לא מעט ואין צורך להילחץ.
אכלנו ארוחת בוקר קלה בדירה ויצאנו לכיוון פלאצה ריאל לסיור גאודי של חברת Runner Beans. מהסיור שלהם ברובע הגותי נהנינו מאוד ביום 2 והחלטנו שאם יתאפשר נבקש שוב את מיגל. בדרך עצרנו לקפה ומאפה בקפה Escriba, ביקור חוזר מיום 4 – יש מקומות שפשוט שווה לחזור אליהם, למרות שהיה לנו רק זמן לקחת וללכת.
מיגל לא היה ברשימת המדריכים להיום אז יצאנו לסיור עם מארק, הפעם היו בו עוד ישראלים. הסיור כלל גם נסיעות במטרו שהיוו עבור תומר את החלק היותר מעניין בסיור. לטעמנו הסיור הזה פחות מוצלח מהקודם. הוא אמנם נותן מבוא לגאודי אבל ההסתובבות היא ברחובות סואנים כך שקשה לשמוע והאווירה פחות נעימה. ראינו מבחוץ את פלאו גואל, את קאזה בטלו
ואת קאזה מילה
הסיור הסתיים ליד הסגראדה פמיליה שבנייתה התקדמה עד מאוד מאז היינו כאן לפני 21 שנה (כבר אמרנו שהיינו כאן אז?). הטענה היא שיסיימו תוך 10 שנים, כלומר ב-2026 – לציון 100 שנה למותו של גאודי, שנדרס על-ידי חשמלית וקבור בקריפטה של הסגרדה פמיליה.
ישבנו לאכול משהו קטן ב-Starbucks וצעדנו לכיוון חדר הבריחה Bunker של חברת Enigmik, חדר שהומלץ מאוד על-ידי החבר'ה הספרדים וגם על-ידי לא מעט ישראלים שכבר ביקרו בו.
המקום מעוצב יפה, התדרוך חביב ומקצועי. נחמד שהלוקר שלנו וגם השירותים נגישים במהלך כל המשחק, פשוט על-ידי יציאה לחדר מבואה – מאוד שימושי למי שמלווה בזאטוט שרוצה לעיתים לפרוש.
החדר טוב, מקבילי, עם הרבה חידות מקוריות, אנחנו כבר מזהים מוטיבים ואביזרים שחוזרים על עצמם בחדרים ספרדיים :-). כמות הרמזים סבירה וניתנת רק כשצריך. גם הפעם למפעיל לא תמיד היה ברור מה מצבנו כי הוא לא הבין את מה ששמע לכן חלק מהרמזים שניתנו לא היו רלוונטיים.
בשלב מסויים הילה יצאה עם הזאטוט לגן השעשועים הסמוך, אבל לשמחתנו הרבה גם חזרה יחד איתו לפני תום החדר על-מנת להמשיך. הצלחנו לצאת תוך 57 דקות.
לדברי המפעיל כ-60% מסיימים תוך שעה ועד 80%+ במסגרת 5 דקות הארכה שהם נותנים. קנינו חולצות למזכרת ויצאנו מרוצים חזרה לדירה. שוב נוסעים במטרו אז תומר מבסוט.
הילה ושירה עצרו רגע לפני הדירה ונכנסו לחנות Alle-hop שכבר מזמן שמו עליה עין, ואכן התגלתה כחביבה ומוצלחת מאד, אך כשהגיעו לשלם גילו שהארנק נגנב מתוך התיק רגע לפני הקופה – מבאס מאוד. ביטול כרטיסי האשראי הסתיים במהירות וללא נזק כספי, רק חבל על הארנק החדש והאהוב שהילה קיבלה מתנה מחברה ממש לאחרונה.
כינסנו ישיבה משפחתית שבעקבותיה אושרה תוכנית לערב האחרון שלנו הכוללת:
1. גלידה לתומר.
2. ביקור ב-Formatgeria La Seu, חנות גבינות משובחת ברובע הגותי בה ניתן לקנות פלטת טעימות אישית – מקום שרצינו להגיע אליו ביום השלישי ולא הספקנו.
3. קניית הכד שהילה שמה עליו עין ביום השני.
4. 19:00 כניסה לאכול ב-El Xampanyet, שאליה לא הצלחנו להיכנס ביום השלישי, מיד עם הפתיחה.
5. ביקור חוזר בסניף כלשהו של Alle-hop להשלמת הרכישה שנקטעה עקב גניבת הארנק.
משימה 1 הוכתרה בהצלחה מטרים ספורים מהדירה.
משימה 2 הייתה חוויה מוזרה, בעלת הבית הסקוטית לא מאפשרת לצלם כי היא לא רוצה להיות "אטרקציה" אלא חנות – גישה מעניינת למי שמשווקת בכל מקום כאטרקציה. פלטת הגבינות האישית כללה גבינה עדינה מחלב בקר, גבינה מדהימה בסגנון קממבר מחלב עיזים וגבינה קשה עם פרוסת חבושים מחלב כבשים. כל גבינה על קרקר משלה ובין גבינה אחת לשנייה פלח תפוח. למבוגרים כוסית יין אדום לליווי. 3 יורו לאדם. טעים.
הגענו ל-El Xampanyet עשר דקות לפני שהיא נפתחה וגילינו תור לא קצר משתרך בחוץ!!!
נעמדנו בתור כמו המקומיים, למרות שנשמעו בתור עוד מספר שפות שאינן ספרדית. בינתיים הילה הלכה לקנות את הכד שהוא הומאז' לפיקאסו ונארז אחר כבוד באינסוף פצפצים בתקווה שיגיע לארץ בריא ושלם (משימה 3 הושלמה). כשנפתחו הדלתות נכנסנו פנימה ובקושי רב תפסנו את השולחן האחרון כשאחרינו נכנסו עוד עשרות אנשים לעמוד על הבר.
הזמנו Tinto de Verano (קוקטייל יין אדום), Pan con Tomate, והפקדנו את בחירת המנות בידי המלצרית. בכל פעם שרוקנו מספר צלחות הן הוחלפו בצלחות עם מנות חדשות. בשלב מסויים המלצרית הצהירה שזהו. לא שלא היו עוד מנות שלא טעמנו אבל היא חשבה שזה סיום ראוי וכך גם אנחנו.
הטיפ שלנו הופקד לקערה וזכה לצלצול בפעמון (כל הבר מסתכל) והמלצרית (שניסתה להתחיל עם תומר) הציעה לו גם את האפשרות לצלצל בפעמון.
יצאנו מרוצים מסיום משימה 4 ומיד לאחר מכן הילה ושירה השלימו גם את משימה 5.
עשר דקות הליכה החזירו אותנו לדירה ללילה אחרון בברצלונה, לארוז ולמיטה.
