יום 17 – 25/10/2016 – דאלי חנה במוזיאון, ומה איתנו?

Tuesday, 25th October 2016 - יום 17
התוכנית להיום - מוזיאון דאלי, מוזיאון הצעצועים, אגם Banyoles, הגעה לברצלונה
לינה: The Music VI Apartment
(168 אירו ללא ארוחת בוקר)

ככה נראה יונתן כשהוא כותב פוסט על הפירינאים ביושבו בפיגרס
20161024_230213s
[הילה] התחלנו את הבוקר בביקור במוזיאון דאלי. קנינו כרטיסים ערב לפני לשעת הפתיחה – 9:30, די מוקדם במושגים מקומיים. בזריזות בלתי אופיינית היינו מוכנים בשעה 9 בבוקר עם כל מזוודותינו ארוזות למשעי. השארנו את הכל בדירה שממש חולקת קיר עם המוזיאון, והלכנו לשתות קפה של בוקר בבית קפה מומלץ.
img_7311sעוד לא דאלי אבל כבר "Stairway to אבן" סתם בין הקפה למוזיאון.
כשחזרנו התורים השתרכו להם עד פתח דירתנו (השלט האדום משמאל) ומעבר. מזל שקנינו כרטיסים מראש – זה היה התור הזורם יותר כמובן.img_7313sנכנסנו פנימה יחד עם עוד עשרות רבות של אנשים. הבית של הגאון המשוגע עדיין מדהים כמו שזכרנו מהביקור הקודם, והילדים נפגשו עם הטירוף לראשונה – למעט ההכנה שעשינו להם לפני חודש, בתערוכה – "דאלי בנמל" בנמל תל אביב. אבל באמת שאין מה להשוות. עבור תומר הפגישה המחודשת עם הפנים של מיי ווסט המסודרים כריהוט היתה משמחת מאד. בהמלצת חברה שהיתה כאן לפני חודשיים, לא פספסנו את התערוכה בקומה הרביעית שנקראת "עליה" וצוירה לאחר ביקורו בארץ.
img_7334s img_7333s img_7332s img_7331s img_7330s img_7329s img_7328s

להלן מצעד חביבי הקהל: שירה – ציור התקרה.
img_7322s
אלון – ציורי האבנים.
img_7327s img_7326s img_7325s

תומר – הפנים של מיי ווסט
img_7318s
יונתן – תמונות התלת מימד
img_7343s

הילה – השפמים
img_7342sעוד כמה חביבים
img_7324s img_7323s img_7317s img_7345s
לדאלי לא הייתה בעיית חנייה…
img_7321s
הכרטיס כלל גם כניסה לתערוכת התכשיטים שדאלי יצר, בבניין הסמוך, שהיתה מרהיבה ביותר.
 img_7352s img_7353simg_7357s img_7356s

אספנו את חפצינו והפלגנו לנסיעה האחרונה שלנו באוטו לכיוון ברצלונה. ויתרנו על מוזיאון הצעצועים, וגם על אגם באניולס – ראינו הרבה אגמים בפירינאים ומאד רצינו להגיע כבר לעיר הנהדרת שבה בילינו בתחילת הטיול. רגע לפני, עצרנו בהיפר גדול לקנות מזוודה ועוד מיני זוטות. בכלל זה כיף לשוטט בסופר בארץ אחרת, לראות את ההבדלים והדמיון ולהתענג על המבחר. תומר בחר מתנה לבילי כלבנו שמתענג כרגע בפנסיון (כך אנו מקווים).

הכניסה לברצלונה עם הרכב היתה פשוט מזעזעת. המלצה מרכזית מהיום – בשום מקרה, לשום מטרה ומשום סיבה שהיא לא להיכנס לברצלונה עם רכב, אלא אם כן מובטחת לכם חניה. החל בהמתנה בת 50 דקות עד לקבלת המפתח לדירה (יונתן במשרד, אני ממתינה עם הילדים באוטו, לדעתי הפקח שהסתובב סביבנו עד שהחלטתי לזוז משם עשה יותר מסתם להסתובב…). בהמשך ניווט אינסופי עד שהגענו קרוב לדירה ופגשנו שם את יונתן שהגיע בינתיים ברגל – רק על מנת לגלות שאין אפילו איפה לעצור להוריד את המזוודות, לא כל שכן לחנות. ככה זה כשבוחרים דירה בלב של הלב, צמוד לפלאו דה לה מוזיקה. טוב, עצרנו בכל זאת, תוך חסימה אלגנטית של נתיב התחבורה הציבורית, ואני המשכתי לבד לחיפוש חסר תוחלת אחרי חניה במעגלים הולכים ומתרחבים, עד שה-GPS התייאש והפסיק לנווט כליל. מצאתי את דרכי חזרה לאיזור הדירה בניווט חופשי בשטח והרבה מזל, ויונתן עם שירה לקחו את האוטו למלא דלק ולהחזיר לחברת ההשכרה יום מוקדם מידי (גם לא משימה פשוטה במיוחד), רק תיקחו אותו כבר מאיתנו!

חזרה בדירה, מבשלים ארוחת ערב מהמצרכים שקנינו בהיפר בצהריים (סוג של ראיית הנולד – לא היה לאף אחד כוח לצאת לאכול בחוץ). בבוקר, כשעוד היינו צעירים ותמימים, חשבנו שאם אנחנו בארבע בברצלונה עוד נספיק לבקר במוזיאון פיקאסו או משהו.

 

פורסם בקטגוריה בחו"ל, משפחה, ספרד 2016, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *