התחלתי לעשן ברצינות לפני כשנתיים וחצי, ולמרות שאני אוהב לגוון ולנסות נתחים חדשים כל הזמן (וכמובן גם לעשות ניסויים עם נתחים שאני מכיר), מסתבר שטרם עישנתי עוף שלם. ברווז שלם – כן, כרעיים עוף -כן, אבל תרנגולת שלמה – עוד לא. אז נחשו מה עשיתי בסוף השבוע הזה?
הבעיה עם עוף שלם היא שהחזה מוכן בטמפרטורה אחת (בטווח של 65-68 מעלות) ואילו הכרעיים זקוקות לטמפרטורה יותר גבוהה (בטווח של 72-75 מעלות), יש גם תלות במשך הזמן שבו העוף שוהה בטמפרטורה הזו, אבל זה רק מסבך את החישוב 🙂
יש מספר דרכים להתמודד עם העובדה הזו, כגון להכין את החלקים בנפרד או לשטח/למעוך את העוף. אבל מכיוון שלא התחשק לי להתעסק עם העוף הטרי וממילא העוף שהביאו לי מהסופר היה קטן יחסית (1.7 ק"ג), החלטתי להסתפק בעישון כאשר החזה כלפי מעלה וסופג קצת פחות חום.
שימנתי אותו קלות ומרחתי בתבלינים בפנים ובחוץ (פפריקה, כמון, שום גבישי והל טחון) והכנסתי למעשנה בחום של בערך 110 מעלות.
את המדחום הכנסתי לאורך החזה תוך הקפדה לא לבוא במגע עם עצמות. הנחתי על הפחמים מוט אלון ששהה מספר שנים במיכלי יין והלכתי לעשות דברים אחרים כי לעשן עוף לוקח מספר שעות.
כשהמדחום הראה 65 מעלות, הוצאתי את העוף מהמעשנה והעברתי אותו לתנור חם (225 מעלות) יחד עם המדחום. כשהטמפרטורה הפנימית הגיעה ל-72 הוצאתי את העוף. השהות בתנור צריכה להפוך את העור לקריספי אבל אני לא בטוח שזה עובד, וממילא העור ספוג בהרבה יותר מדי עשן.
החזה היה עסיסי ומלא נוזלים וגם הכנפיים היו מוכנות ולכן התיישבנו לאכול. את הכרעיים החזרתי לתנור לעוד 10-15 דקות. היה טעים מאוד אבל בחלק מהחזה לא באמת הורגש עישון.