התעוררנו בבוקר, השמש כבר זרחה מזמן 😉 אחרי ארוחת בוקר במלון (10 אירו לאדם – ילדים מתחת לגיל 10 חינם) שהחלטנו לוותר עליה בימים הבאים, הזמנו מונית למשרד של החברה להשכרת רכב, שם עברנו את הליך השכרת הרכב המהיר בעולם, וקיבלנו סקודה אוקטביה חדשה מהניילונים. אחרי ביקור קצר בסופרמרקט המקומי על-מנת להצטייד בכריכים, ליקריץ ושוקולד (לא שילוב כל כך מוזר כמו שזה נשמע), גילינו שהר הגעש שאחריו עקבנו עוד מהארץ, Geldingadalir שהתעורר ב-19 במרץ השנה אחרי מנוחה של כ-6,000 שנה, מראה סימנים של תחילת פעילות בחיישנים הסיסמיים, ולכן החלטנו לשנות את התוכנית להיום ולנסוע לראות אותו. כחמישים דקות נהיגה הביאו אותנו לחניה לצד עוד לא מעט רכבים אחרים של שוחרי הלבה. האיסלנדים הספיקו בחודשים האלה לארגן דוכן נקניקיות וברקוד לתשלום על החניה, אין ספק – אנשים מסודרים. התחלנו לצעוד חמושים בכל ציוד ההליכה שרכשנו מבעוד מועד, כובעים וצעיפים כי למרות היום השמשי קר והרוח מתגברת. בתחילת הדרך הצעידה קלה אבל בהדרגה השיפוע מתחיל להיות יותר ויותר תלול ומאתגר. לפתע מתחילים לראות מרחוק סימנים של התפרצות כתומה וכולם נאנחים בהתפעלות, אנחה שתמשיך ותלווה אותנו ככל שנתקדם. הטיפוס למקום הכי קרוב הוא קשה באמת, ובדרך ראינו ממש מולנו מסוק שיורד לחלץ מטייל שכנראה לא צלחה דרכו…
ממשיכים לטפס, עם כל כמה מטרים שמתקדמים רואים יותר ויותר מההר המעשן, ואנחנו אוהבים תגמול מיידי. התיישבנו לפיקניק קטן מול המראה של ההר הגועש (לא משפט שחשבנו שנכתוב אי פעם). ככל שעובר הזמן האש יותר ויותר בולטת, ההר מתעורר, וכל המטיילים מסביבנו יושבים עם מצלמות ונאנחים כל פעם שהאש עולה גבוה. הגענו לתחנת השידור הקטנה של מצלמת האינטרנט שאחריה עקבנו והרגשנו כמו מכרים ותיקים.
אחרי שצילמנו והצטלמנו, קיבלנו החלטה אמיצה, לא לחזור בדרך שבה עלינו אלא לרדת על צלע ההר בשביל שנראה שעיזים הולכות בו בנוחות רבה. היתרון הוא שמגיעים בדרך הזו אל שדה הלבה השחורה שנקוותה בעמק והתקררה מאז תחילת ההתפרצות. הירידה בהר הייתה מחליקה ועם כל צעד הידרדרו איתנו אבנים וחול, למעט באזורים שבהם גדלה צמחיה משונה שבה הרגשנו שהולכים על מזרון. הלבה התקררה בצורות משונות ובכמות אדירה, ולרגע מרגישים כאילו הולכים לצד תצורות נוף שלא מהעולם הזה.
הדרך התארכה הרבה יותר ממה שצפינו, ורק אחרי 19:30 גררנו את עצמנו כאובים אבל מאושרים מהמראות אל מגרש החניה. בשלב זה של הערב עדיין אור כאילו אמצע היום, ורק לקראת 22:00 יש סימנים ראשונים של שקיעה. החלטנו שזה הזמן המתאים ללכת לבריכה המומלצת בריקיאוויק, ולהתחבר למנהג האיסלנדי של רחצה בבריכות גיאותרמיות חמות. משם אין תמונות כי אסור לצלם במתחם בכלל (כבר יפה), אבל יש שם בריכות בטמפרטורות שונות, בין 6 מעלות ל44 מעלות צלזיוס. יש גם בריכות רגילות, מחוממות או לא, ומגלשות מים שמאד שימחו את הצעיר שבינינו. בשעה 22:00 הבריכה נסגרת אז נסענו לדוכן נקניקיות מומלץ. אומרים שקלינטון אכל שם, אז נתלינו באילנות גבוהים. מצטערים קלינטון, לדעתנו ממש לא מומלץ.
חזרנו לחדרנו קצת לפני חצות, עדיין לא לגמרי חשוך – מדהים. לסיכום היום ניתן לומר שאיסלנד התחילה לנו הכי חזק שאפשר, האם לאט לאט מגבירים?
Geldingadalir
המסלול
תמונות מהיום
