אחרי ארוחת בוקר עשירה של נקניקים, גבינות, מקושקשת, קורנפלקס וכמובן הסרדינים הכבושים, צעדנו עטופים היטב עם המזוודות עד לתחנת הוואפורטי, משם הפלגנו לכניסה לעיר, עלינו על אוטובוס לכיוון חניון המכוניות וצעדנו קצת ברגל. הכניסה לוונציה והיציאה ממנה לא פשוטות (וגם לא זולות) ודורשות תכנון והיערכות מראש. אבל בניגוד לשיר הידוע ההרים לא היו גבוהים יותר בדרך חזרה – דוקא היציאה היתה מהירה יותר. אולי התרגלנו.
התחלנו לנסוע צפונה בגשם.
יצאנו ממחוז Veneto שאליו משתייכת ונציה ועברנו למחוז הצפוני ביותר באיטליה המורכב משתי נפות Trentino-Alto Adige (באיטלקית), אבל מכיוון שאנחנו מתמקמים בנפה שבה דוברים גרמנית אז אנחנו בעצם בנפת Südtirol. הגשם פסק.
החלטנו לקצר מעט את התכנון המקורי וכיוונו ישר אל Lago di Misurina. בדרך עצרנו בסופר והצטיידנו במזון להיום ולדירה הבאה.
באגם שנמצא בגובה 1,756 מ' היה קר (סביבות 2-4 מעלות) אז התעטפנו היטב והקפנו את האגם בצעידה – שינוי אווירה מרענן מוונציה העמוסה.
משם המשכנו לאגם Dobbiacio שנמצא רק ב-1,200 מ' ונראה גם חביב, ולאחר נסיעה קצרה הגענו לעיירה Dobbiacio או Toblach, פחות מרבע שעה נסיעה מאוסטריה.
בערב קפצנו לאכול במסעדה/פיצריה המקומית Hans.