קמנו בנחת אחרי שנת לילה טובה. ציפינו לארוחת בוקר משובחת במיוחד אבל כנראה שאחרי המלון בבנסקו הציפיות היו קצת גבוהות מידי. אמנם יש מיץ תפוחים (לא טעים) אבל המבחר המוצע למאכל קטן בהרבה ממה שהיה בבנסקו. אבל למה להתלונן אם אפשר לקטר? סה"כ היה בסדר גמור. יצאנו לכיוון פלובדיב שם ההתמצאות קלה יותר באור יום ואף הצלחנו להגיע לחניון שעליו המליצה אמש פקידת הקבלה (אם אתם לא אורחי המלון זה יעלה לכם 2 לבה לשעה הזהיר אותנו השומר). החניון צמוד לפארק מקסים, היום שמשי והפריחה רק החלה אבל כבר ניכרת בדשאים, בערוגות ובעצים.
שוטטנו קצת לאורך המדרחוב והתחלנו להתאהב בעיר החמודה ומסבירת הפנים הזו. כנראה שגם השמש עושה לנו טוב. מצאנו את המקום שממנו יתחיל הסיור שהתכוונו להגיע אליו מאוחר יותר, ממש ליד מרכז העולם.
ואז שמנו פעמנו לחדר הבריחה השלישי בבולגריה – Timescape ברוח מצרים העתיקה. הפעם אנחנו בהרכב חסר (החיילת כזכור כבר לא עמנו) והחדר עצמו משונה במקצת, החידות לא תמיד ברורות וגם אין מעברים בין חללים כמו שהתרגלנו במקומות אחרים. בכל זאת יצאנו אחרי 55 דקות כשהזאטוט היה שותף מלא שכן החדר כלל לא מעט חיפושי אובייקטים.
צעדנו משם חזרה אל רחבת בית העירייה שם אמור להתחיל הסיור. בזמן שאנחנו ממתינים אכלנו משהו קטן, שתינו קפה וצפינו בצעירי העיר סופגים שמש. תומר עשה סיבוב בקרוסלה המקומית.
הסיור בפלובדיב העתיקה הוא של אותה החברה שעמנו יצאנו לסיור בסופיה, שנקראת 365 (כי יש סיור כל יום בשנה). אותה חברה ואותן בדיחות וסגנון הדרכתי, אבל שהיה חביב ומלא חן אצל המדריך בסופיה, היה קצת מאולץ ונטול כריזמה אצל המדריכה הנוכחית. אבל ידע היה לה בשפע וכך הלכנו בעקבותיה בעיר, עולים ויורדים בגבעות שפלובדיב התברכה בהן (7 במניין אלא שהשביעית נגרסה לטובת אבני מדרכה ולכן כיום יש רק 6). הנופים מהגבעות מרשימים והעיר עצמה מלאה בהסטוריה עתיקה וגם מהעת האחרונה. מעניין שפלובדיב נבחרה לאחת משתי בירות התרבות של אירופה לשנת 2019, יחד עם מטרה באיטליה. 
ליד השלט הצבעוני בצד הרחוב, ובמקום שבו תמיד נהג לשבת במציאות, יושב לו פסל של מילו. איש ססגוני שהפף לקמע של העיר. מילו נהג לברך על אישה שנקראתה בדרכו ולהחמיא לה ולכן אם תשפשפו את ברכו חיי האהבה שלכם יאירו לכם פנים. חוץ מזה אוזנו כרויה לשמוע את בקשותיכם והוא ישתדל למלא אותן אם כי אינו מבטיח שהוא יצליח. מה שהוא כן מבטיח זה שהוא לא יגלה את בקשתכם לאיש והוא גם מבין את כל השפות שבעולם 🙂 
ממש במרכז המדרחוב נחשף חלק מאצטדיון רומאי שמשולב באופן מעניין בעיר המודרנית, אבל את רובו נאלצו להשאיר מתחת לאדמה שכן אין ספור בניינים אחרים כבר נבנו מעליו.
דגם של האצטדיון ומאחוריו הדבר האמיתי
ברגע מסויים התקרבו לקבוצה מספר קבצנים בתזמון מאורגן ונדרשו 2 שוטרים על מנת לשדלם להרפות. המוזיאון האתנוגרפי נמצא בבניין עץ מרשים וייחודי, אך לא נכנסנו פנימה במסגרת הסיור.
עלינו לראש אחת הגבעות (Nebet Tepe) לתצפית על כל העיר.
נקודת הסיום היא באמפיתאטרון הרומי שהתגלה רק לפני 40 שנה במקרה, וכיום הוא מוצג לתפארת ואף מתקיימות בו הופעות בעונה חמה יותר. ככה זה בעיר בת 6,000, בכל מקום שתחפור תמצא משהו.
נותרו לנו עוד מספר שעות עד למסעדת Smokini (הזמנו אתמול מקום באותה מסעדה להיום בשמונה), והחלטנו לחזור לחדר לנוח מעט, כיוון שהרגליים מציקות ודורשות הפוגה. בדרך עצרנו בכל זאת בקניון פלובדיב כדי לקנות כמה מתנות ועוד קצת בגדים לגברים.
חזרנו למסעדה ושוב מצאנו חניה קרובה הפעם בחניון מוסדר, כנראה שזה לא היה מזל חד-פעמי. האוכל כמו אתמול היה טעים ביותר, ושוב התאורה מקשה על הצילום. יצאנו משם מרוצים כראוי ללילה האחרון שלנו בפלובדיב ובבולגריה בכלל.
איכשהו לא חדרה אלינו עדיין אווירת הבאסה של סוף הטיול. או שאנחנו מדחיקים מצוין, או שאחד עשר ימים זה זמן טוב כדי להפרד בטוב מטיול. חזרנו למלון וארזנו 3 מהמזוודות כדי להיות מוכנים לתזוזה מוקדם מחר, אולי נספיק עוד משהו 😉
הי.תודה רבה על הבלוג המושקע!מאיפה ובאיזה שעות יוצא הסיור של365בפלובדיב?
תלחצי על הקישור בפוסט ותגיעי לאתר של הסיורים – כל המידע נמצא שם
הסיור יוצא ב-14:00